מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורם של ילדי תימן במעברות.

סבתא אילנה ונכדתה אוריה
סבתא אילנה
סבתי מספרת, שלקחו לה את הבן בכוח לבית תינוקות, ואפשרו לה לראות אותו רק פעמיים.

סבתא אילנה מספרת לנכדתה אוריה שובל.

שמי אילנה בכר (מהבית נגר). נולדתי בשנת 1956 באשקלון בשכונת השיכונים – גבעת ציון, היינו מוקפים במשפחות עולים, שעלו מתימן, רומניה, עירק ופולין.

ילדי השכונה היו מתרכזים יחד בחוץ, ומשחקים במשחקים: שלוש מקלות, גולות, מחניים, תופסת, מחבואים, חבל, גומי ועוד.

תוך כדי משחק בחיק הטבע פיתחנו כישורי חיים, כושר גופני, חיזוק שרירים, קואורדינציה ומוטוריקה עדינה וגסה.

למדתי הוראה במכללת "תלפיות" בתל אביב. בסיום לימודיי התחתנתי עם יוסי ז"ל וילדתי 3 ילדים: שרית, בנימין ונריה.

עבדתי בהוראה 41 שנים, לימדתי חשבונאות והגשתי את התלמידים לבגרות 5 יחידות.

היום אני סבתא ל-10 נכדים תודה לא-ל, כעת אני בפנסיה, ונהנית לארח את הילדים והנכדים.

סיפור חיי:

הורי עלו לארץ מתימן בשנת 1949 במבצע "מרבד הקסמים" שכונה גם "על כנפי נשרים".

הידיעה על הקמת מדינת ישראל עוררה התרגשות רבה בקרב הקהילה היהודית בתימן. קראו ליהודים לעלות לארץ הקדושה. הוריי ארזו מעט רכוש ויצאו למסע רגלי בדרכים קשות ומסוכנות יחד עם 2 אחיי הקטנים, התמודדו עם שודדים שארבו על אם הדרך, גזלו את רכושם ולעיתים אף נטלו את חייהם.

משפחות רבות סבלו מחוסר מזון, מחלות ומגפות. שני אחיי הקטנים בני שנה ושנתיים נפטרו בדרך מחוסר מים ומזון. השאר הגיעו למחנה מעבר בעדן מותשים וללא כוחות.

מחנות העולים והמעברות

העולים במבצע "על כנפי נשרים" הגיעו ל-3 מחנות מרכזיים ששמשו את מחנות הצבא הבריטי בראש העין, בית לוד ועין שמר. הוריי הגיעו לעין שמר.

רבים סבלו ממחלות שונות ומתת תזונה. הילדים חלו במלריה, שחפת ופוליו.

בסמוך למחנות  הוקמו בתי חולים זמניים כדי לטפל בחולים, ובמקרים קשים הועברו החולים לבתי חולים.

לאחר כשנה וחצי מחנות העולים נסגרו, וההורים שלי הועברו למעברה באשקלון שם גרו בצריפים שמוקמו בתוך העיר.

בחורף 1952 היו גשמים כבדים שגרמו לשיטפונות. חלק גדול של משפחות העולים עברו לשיכונים חדשים שנבנו באשקלון. ביניהם הוריי שגרים עד היום באותו בית.

חטיפת ילדי תימן

בתי תינוקות הוקמו במחנות של עולי תימן. מרבית ההורים העדיפו שילדיהם יישארו איתם. צוותי הרפואה והעבודות הסוציאליות במחנה התעקשו להכניס את הילדים לבתי תינוקות. הם הסתובבות במחנה, אספו תינוקות ואיימו על המשפחות בשלילת תלושי מזון.

סבתי מספרת, שלקחו לה את הבן בכוח לבית תינוקות, ואפשרו לה לראות אותו רק פעמיים. בפעם השלישית אמרו לה שבנה נפטר.

מספר קטן של הילדים התימנים שנלקחו לבתי תינוקות חזרו אל משפחותיהם. עבור שאר המשפחות, מסלול החיים של ילדיהם הסתיים בהודעת פטירה.

תמונה 1

הזוית האישית

אוריה: תודה לך סבתא אילנה, על סיפורך המרתק. מאחלת לך בריאות ונחת מכולם.

מילון

מבצע על כנפי נשרים
הוא השם שניתן למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים[1] וכן מבצע ביאת המשיח. במבצע השתתפו מטוסי אל על ואלסקה איירליינס. עלו בו כ־50,000 עולים, רובם המוחלט מתימן.

מעברה
או בשם הרשמי "יישוב קליטה היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית. ב-23 במאי 1950 פורסמה בעיתון "דבר" הידיעה: "בשבוע שעבר הוקמה בהרי ירושלים, על מורדותיה של כסלון הדרומית, ה"מעברה" הראשונה בארץ. ה"מעברה" היא יישוב זמני, אשר תושביו, המוצאים ממחנות העולים לעבודות יעור, מתגוררים באוהלים עם משפחותיהם."[1]; בתוך פחות משנתיים חיו במעברות מעל 220,000 בני אדם.

קואורדינציה
קוֹאוֹרְדִּינַצְיָה היא תיאום ושיתוף פעולה – ויסות של אלמנטים שונים לכדי פעולה משולבת והרמונית אחת, או תיאום בין חלקים שונים של מנגנון כלשהו לצורך השגת מטרה משותפת ביעילות מרבית.

ציטוטים

”היום אני סבתא ל-10 נכדים תודה לא-ל, כעת אני בפנסיה, ונהנית לארח את הילדים והנכדים.“

הקשר הרב דורי