מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורי סבתא

סבתא ואני
עליזה פרנקל
היה היה...
נולדתי בשנת 1947 בעיר ורנה שבבולגריה, ובסוף שנת 1948 כשהייתי בת כשנה וחצי עלינו ארצה.
בתחילה, שהינו במעברה באזור בנימינה ולאחר כחצי שנה עברנו לחיפה לשכונת נווה שאנן. השכונה הייתה קטנה וכולם הכירו את כולם.
רוב משחקי הילדות היו מחוץ לבית, שיחקנו קלאס, מחבואים, חמש אבנים וחבל אבל אלתרתי גם משחקים אחרים כמו בובת סמרטוטים ואספתי עטיפות ממתקים ותמונות חלקות כמו שהיום אוספים קלפים של שחקני כדורגל. חיינו בצניעות כמו רוב העולים. ההורים השתדלו ללמוד עברית ולפרנס את המשפחה.
אמי באה ממשפחה אמידה בוורנה, שם משפחתה היה טולדו והיה לה מאד קשה להתרגל לחיים הקשים בארץ.
בשנות ה-50 הונהגה מדיניות צנע וכל זאת מכיוון שהגיעו מספר גדול של עולים וההוצאות היו גדולות והכנסות כמעט ולא היו, לכן, החליט ראש הממשלה דוד בן גוריון להנהיג הקצבה לכל משפחה.
אני זוכרת שהיינו הולכים למכולת עם תלושים וקונים בהקצבה לחם, קמח, סוכר ושאר מצרכים.
כשהייתי בת 9 נולד אחי עמי, אני זוכרת שכמו כל האחים רבנו אבל אהבנו אחד את השנייה מאוד.
מדי שנה בראש השנה היינו כשש משפחות, יוצאים לאכסניה באכזיב ומבלים בחברותא, במשחקים, בים ומבשלים יחד ולנו הילדים זו הייתה חוויה נהדרת שחיכינו לה כל השנה.
כל משפחה הייתה ממונה על משהו , מי על האוכל מי על השתייה ומי על העוגות.משפחה  אחת הייתה ממונה על ההסעה. אב המשפחה היה חבר אגד והביא אוטובוס חבילות (כמו משאית מקורה) בלי מושבים והיינו מובלים בעמידה עם כל הציוד כמו עדר לשחיטה…
כיף…
משפחתי, כמו רוב הבולגרים הם חילוניים גמורים ולא שומרים מסורת אבל במאכלים שמרנו על "מסורת" וכל חג היו המאכלים האופיניים. בראש השנה אמי הייתה מכינה טישפשטי שזוהי מעין עוגה מתוקה מתוקה, והיינו טורפים ממנה.
טישפשטי-סבתא מתי 
המצרכים: 1/21 כוס שמן, 1 כוס מים, 3/4 כוס סוכר, 2 לימונים מגורדים, 700 גרם קמח אוסם
300 גרם אגוזים דפוקים, לערבב, לשטח על תבנית גדולה ולסמן ריבועים. תנור חם
כשמתקרר להוסיף סירופ חם לפני כן לסמן שוב ריבועים
סירופ: 3/4 קילו סוכר, 3 כוסות מים, להרתיח עד שיסמיך ולהוסיף מיץ לימון.תמיד לשפוך סירופ חם על מאפה קר.
לקראת לידה של תינוק, סבתי הייתה מכינה מספן על טהרת השקדים והסוכר בכדי להגיש לאורחים, אבל עד שהאורחים היו מגיעים אני הייתי מחסלת את רוב המספן.
מאכל נוסף שאמי נהגה להכין ועד היום אני מכינה אותו וכולם מאוד אוהבים הוא הפסטל-מאפה של בשר טחון בין 2 שכבות בצק עלים.
תאווה לחך…

לפני הגיוס

לפני הגיוס

בגיל 18 התגייסתי לצבא ושרתתי בחיל הנדסה, יום הגיוס היה יום מרגש ואפילו מעט מפחיד מכיוון שלא ידעתי מה מחכה לי. השירות בצבא היה מעניין וחוויתי, התפקיד שלי היה לגייס אנשי מילואים ועבדתי לפעמים לתוך הלילה.
המחנה שלי היה בשכונת נשר שליד חיפה והיום כל האזור מפונה ממחנות צה"ל והשטח ריק מבניינים. עצוב לעבור ליד ולהיזכר בזמנים שמחים שלא ישובו.
לקראת סוף השירות פרצה מלחמת ששת הימים וחששתי שלא אוכל להשתחרר בזמן.
שלושה חודשים לאחר השחרור התחתנתי עם יוני שהכרתי כחמש שנים קודם והיינו חברים.
החתונה התקיימה בחיפה, הזמנו כ-500 איש, משפחה וחברים.
עד גיל 26 ילדתי שלושה ילדים: חגית שנישאה לקובי מילרד ולהם 2 ילדים, עמרי ויואב שגרים בגשר-הזיו,
אבישי שנישא לרונית רוכמן ולהם זוג תאומים, שחר (בת) ועמית (בן) והם גרים בקיבוץ דגניה ב',
איתמר שנישא ללינדה שהייתה מתנדבת מאנגליה והכירו בקיבוץ נתיב הל"ה והם גרים באנגליה ולהם 4 ילדים, ירדן (בת) דניאל סמואל ויעל.
בגיל 32 לערך עברתי קורס לנהיגה באוטובוס. משרד התחבורה אפשר זאת לנשים שתוכלנה לנהוג בשעת חירום כדי שהגברים יהיו פנויים לשרת במילואים. הנהיגה באוטובוס היא כיפית, אבל בגיל 50 לערך החזרתי את הרישיון למשרד הרישוי כי החוויה הספיקה לי  ולא ראיתי את עצמי נוהגת ומובילה אנשים.
בשנים האחרונות גיליתי את האמנות, ועכשיו אני מציירת על בדי קנבס בשמן, ויוצרת בוויטראז' בעיקר פרפרים.
בגיל 35 התאלמנתי מיוני שחלה בסרטן.
כאמור יש לי 8 נכדים וכולם בלי יוצא מן הכלל מיוחדים, מקסימים ונשמות טובות.
                                                                         וזה העיקר…

מילון

טישפישטי
עוגה מיוחדת לראש השנה

ציטוטים

”"התגייסתי לצבא ושירתי בחיל הנדסה, יום הגיוס היה יום מרגש ואפילו מעט מפחיד "“

הקשר הרב דורי