מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מטנג'יר שבמרוקו לארץ ישראל

אותי ואת סבתא
סבתא בגיל 17
העלייה לארץ ממרוקו, והלימודים בפנימיית בן שמן

שמי אילנה כהן, נולדתי בטנג'יר ב1952, כבת ראשונה להורי יוסף ושרה מלול.

טנְג'יר היא עיר בצפון מרוקו, בה חיים כ-850,000 תושבים. היא שוכנת בכניסה המערבית למצר גיברלטר, בו נפגש הים התיכון עם האוקיינוס האטלנטי, כ-12 ק"מ ממזרח לכף ספרטל. טַנְג'יר היא עיר הבירה של מחוז טנג'יר-תטואן-אל־חוסימה. יר היא עיר בצפון מרוקו, בה חיים כ-850,000 תושבים. היא שוכנת בכניסה המערבית למצר גיברלטר, בו נפגש הים התיכון עם האוקיינוס האטלנטי, כ-12 ק"מ ממזרח לכף ספרטל. טַנְג'יר היא עיר הבירה של מחוז טנג'יר-תטואן-אל־חוסימה. (ויקיפדיה)

הורי הם מ"אנוסי ספרד" שעזבו  את ספרד לפני יותר מ-500 שנה דרך מיצר ג'יברלטר והגיעו לחוף הצפוני של מרוקו והתיישבו שם. הם שמרו על תרבותם, שפתם ומנהגיהם. אנוסי ספרד, הם יהודים שהכריחו אותם להתנצר או לעזוב את ספרד, ומיצר ג'יברלטר הוא מעבר מים המחבר בין הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי, ומפריד בין יבשת אירופה לאפריקה.

על פי סיפורי הילדות ששמעתי מהורי, בגיל שנתיים המרוקאים רצו לשחרר את החבל הצפוני משלטון ספרדי, והקימו מהומות והפגנות. אמא שלי נקלעה לאחת ההפגנות כשטיילה איתי כתינוקת ברחוב. היא נבהלה מאד ובהתייעצות משפחתית הורי החליטו לעלות לארץ ישראל.

עלינו ב-1955 באונייה בשם "עצמאות" והגענו למעברת אוהלים ליד מגידו.

עצמאות הייתה אוניית מעפילים, שאורגנה על ידי אנשי המוסד לעלייה ב' של "ההגנה". הפליגה יחד עם אוניית המעפילים "קיבוץ גלויות" בהפלגה רבת מעפילים בדצמבר 1947 שכונתה פרשת הפאנים. ויקיפדיה.

מעברת מנסי שכנה לצד כביש צומת מגידו–חיפה, סמוך לכביש הגישה אל מושב היוגב. המעברה הוקמה בשנת 1952, ואוכלסה על-ידי עולים מעיראק, כורדיסטן, מרוקו ורומניה, אשר מנו במרב כ-1,500 נפש. במעברה היו מרפאה וסניף של "טיפת חלב", שני בתי ספר, אחד ממלכתי ושני ממלכתי-דתי. שהינו שם בתנאים קשים כחצי שנה ואז העבירו אותנו לדירת חדר במגדל העמק.

מִגְדַּל הָעֵמֶק היא עיר במחוז הצפון בישראל. העיר שוכנת על שלוחה דרומית-מערבית של הרי נצרת, כ-4 קילומטרים דרומית-מערבית לנצרת. (ויקיפדיה)

זכורה לי ילדות שמחה, עם המון חברים. בכיתה ח' ערכו לנו מבחנים, ואת המצטיינים שלחו ללמוד בפנימיות. בכיתה ט' התחלתי ללמוד בבית ספר החקלאי ב"בן שמן".

כפר הנוער הוקם בשנת 1927 על אדמות בית החרושת חדיד. הכפר נוסד על ידי ד"ר זיגפריד להמן, מתוך מטרה להנחיל לילדים ולנוער ערכי ציונות, עבודת האדמה והערכת בני האדם. מבני הכפר תוכננו על ידי האדריכל הארצישראלי פריץ קורנברג. וילפריד ישראל שימש בתפקיד נשיא כפר הנוער בן־שמן משנות העשרים, ועד יום מותו. הראשונים שהתחנכו בכפר היו ילדים מקובנה. עם הזמן הצטרפו לכפר תלמידים חדשים מן הארץ ומחוצה לה.

ב-1932 קלט כפר הנוער את הקבוצה הראשונה של עליית הנוער, קבוצה של 12 נערים ונערות שהגיעו ארצה על ידי רחה פראייר. קבוצה זו סימנה את תחילתה של תנועת עלייה גדולה, שמנתה בסופה מאות אלפי ילדים ובני נוער מכל תפוצות ישראל.

בתקופת לימודי בבן שמן, יצאנו הביתה כל שבת רביעית, ומכיוון שכך, אמא שלי דאגה לדרך שבה נשמור על קשר. טלפון עדיין לא היה בבית, והיא לא ידעה לקרוא עברית, ולכן למדתי לכתוב בספרדית, כך יכולנו להתכתב.

הזווית האישית

עוז: למדתי שההורים של סבתא שלי גרו בטנג'יר, שבמרוקו, והם היו צאצאים של אנוסי ספרד. למדתי שמרוקו וספרד קרובות ולכן היהודים ברחו מספרד למרוקו.

מילון

אנוסי ספרד


ציטוטים

”"עלינו ב-1955 באונייה בשם "עצמאות" והגענו למעברת אוהלים ליד מגידו. שהינו שם בתנאים קשים".... “

הקשר הרב דורי