מאגר סיפורי מורשת

סבתי חווה שושני נולדה ב1941 בצפת

כשסבתא נחטפה

כשסבתא שלי הייתה תינוקת, אמא שלה, סבתא רבתא הדסה, הלכה לעבוד במפעל הממתקים, שמייצר חלווה ושוקולדים בעיר צפת. אביה, סבא רבא אליעזר שהיה חייט חרוץ, לקח את סבתא שהיתה תינוקת, איתו לעבודה. הייתה לו הרבה עבודה, והוא הניח את סבתא בעגלה בשמש, להשתזף ולנשום אוויר צח. סבא אליעזר לקח חוט, מחט, בדים, מספריים, והתחיל לעבוד. בזמן הזה בערך, הסתובבו אנשים ברחוב בין החנויות. פתאום הופיעה אישה זרה, לקחה איתה את העגלה, ובה סבתא שלי, והמשיכה ללכת. לאחר כמה דקות, סבא רבא אליעזר הסתכל החוצה, ולא ראה את סבתא התינוקת. חיש מהר הוא רץ ברחוב, עד שנתקל באישה שחטפה את סבתא. סבא צעק עליה והבהיר לה שבעגלה נמצאת ביתו. סבא לקח אליו את סבתא התינוקת, והחזיר אותה מיד הביתה. איזה מזל, שסבא אליעזר הציל את סבתא שלי, אחרת סבתא חוה לא הייתה פוגשת את סבא מוטי.

סבתא שלי התינוקת עם אמא שלה סבתא רבתא שלי הדסה

כשסבתא פגשה את סבא

בגיל שבע עשרה, סבתא שלי למדה בבית הספר לאחיות בירושלים. יום אחד סבא שלי, שהיה בחור יפה עם עיניים ירוקות, בא עם האופנוע שלו לבקר חבר שגר באזור. סבא שאל את סבתא, שבדיוק סיימה משמרת, האם ראתה את החבר שלו, סבתא מצאה חן בעיני סבא וסבא מצא חן בעיניה. חברה של סבתא, שלמדה יחד איתה בבית הספר לאחיות, יצאה לבלות בבית הקפה רימון, ממש במקרה, יחד עם סבא והחבר שלו, אפילו כמה פעמים. בכל פעם שהחברה חזרה מהבילוי, היא מסרה לסבתא  דרישת שלום, מהבחור עם העיניים הירוקות. סבתא וסבא הכירו והפכו לחברים.

כשסבתא התגייסה לצבא היא שירתה כתצפיתנית על הר הכרמל כי לסבתא היו עיניים טובות. לפעמים סבא רכב על האופנוע שלו, מהרי ירושלים ועד לכרמל, רק כדי לבקר את סבתא. סבתא זיהתה אותו מגיע מרחוק. כשסבתא השתחררה מהצבא היא הציעה לסבא לבקר איתה את סבתא שלה, סבתא אסתר, כדי לדעת מה דעתה על החבר עם העיניים הירוקות. איזה מזל שסבא מוטי מצא חן בעיניה של סבתא חוה, וגם בעיניה של סבתא אסתר.

סבתי בעת שירותה הצבאי

כשסבתא אסתר הכינה גפילטעפיש מטוגן

אחרי שסיימה את הצבא, סבתא לקחה את סבא הירושלמי, לפגוש את סבתא שלה, סבתא אסתר, שעברה בעצמה לגור בירושלים. בצפת, סבתא אסתר הייתה טבחית בבית מלון, וסבתא חוה ביקשה ממנה להכין ארוחה מיוחדת. סבא וסבתא הגיעו לבקר את סבתא אסתר, הם דיברו ונהנו. סבתא אסתר הגישה לשולחן מבחר של סלטים, וקציצות גפילטעפיש (קציצות דג קרות מקושטות בגזר). סבא מוטי שהגיע מבית מזרחי, נבהל מקציצות הדג הלבנות, שלא הכיר, ולא טעם עד אז, אבל התבייש להגיד. סבתא אסתר שהבינה שהחתן המיועד לא מרוצה, ושאלה אותו מה הוא נוהג לאכול בבית הוריו. סבא אמר לה שבבית שלו מכינים תבשילים חמים. סבתא אסתר החכמה חזרה למטבח, וטיגנה את הגפילטעפיש. סבתא חוה התחילה לשיר שירים, עד שסבתא אסתר הגישה שוב את הקציצות המטוגנות לשולחן. סבא אכן טעם את הקציצות, הם היו מעדן ממש. סבא אהב אותם, הוא אהב את סבתא חוה, ואהב את המאמץ שעשתה סבתא אסתר כדי לקלוע לטעמו. זמן קצר לאחר מכן סבא וסבתא שלי התחתנו.

סבא וסבתא בחתונתם

כשסבתא שרה שירים

סבתא וסבא שלי התחתנו בירושלים, ונולדו להם ארבע בנות: ציפי, איילת, איריס (אמא שלי), ונטע. סבתא מספרת, שתמיד אהבה לשיר לבנות שלה שירים. סבתא אוהבת לשיר בכל הזדמנות, סבתא שלי יכלה להיות זמרת, אבל היא בחרה לעבוד, כאחות בטיפת חלב. סבתא מספרת, שכשילדים הגיעו לקבל זריקות חיסונים, והתחילו לבכות, היא הייתה שרה להם, מסיחה את דעתם ומשמחת אותם. סבתא שרה את אותם השירים גם לנו, הנכדות והנכדים שלה, וגם לי. השיר שהכי אהבתי שסבתא שרה לי היה השיר  "במדינת הגמדים". אבל שירים הם לא הדרך היחידה של סבתא לשמח אותנו, ועל זה אספר בסיפור הבא…

סבתי אחות בטיפת חלב

כשסבתא מספרת

אחרי שאמא שלי סיימה את הצבא, היא נסעה לטייל בכל מיני מקומות בעולם, סבתא מספרת, שתמיד שלחה לה מכתבים, לכל יעד אליו נסעה, מהודו ועד סין. בסוף כל מסלול, אמא שלי הגיעה לאכסניה או לסניף הדואר המקומי, ושם חיכו לה הסיפורים של סבתא, וגם עדכונים על כל מה שקורה בבית. היום, סבתא כבר לא שולחת לנו מכתבים, אבל כמעט כל יום היא שולחת לי מסרונים עם סיפורים ושירים. כשאני מבקרת את סבתא, אנחנו מסתכלות בתמונות וסבתא מספרת, איזה מזל שסבא אליעזר הציל אותה, כשכמעט נחטפה כשהייתה תינוקת, איזה מזל שסבתא פגשה את סבא עם העיניים הירוקות, איזה מזל שסבתא של סבתא, הייתה טבחית והכינה קציצות דג מטוגנות וטעימות לסבא, איזה מזל שהם התחתנו, ואמא שלי נולדה, ושהיא מצאה את המכתבים שסבתא שלחה לה, לכל העולם, איזה מזל שסבתא למדה לשלוח מסרונים, איזה מזל שהיא סבתא שלי, ואיזה מזל שהיא מספרת לי את כל הסיפורים הנחמדים האלה, סיפורי סבתא.

אני עם  סבא מוטי וסבתא חווה

הזווית האישית

מור – היה נחמד לשמוע את כל הסיפורים, והחוויות הישנות שסבתא חוותה. לוליא תוכנית הקשר הרב דורי, כנראה שלא הייתי שומעת אותם.