מאגר סיפורי מורשת

שמי רעיה ונולדתי בקיבוץ אפק. הוריי הגיעו היישר לקיבוץ – אבא מגרמניה ואמא מפולין. הוריי הגיעו לפני המלחמה לא עברו את השואה והחליטו שהקהילה של הקיבוץ הכי מתאימה להם לחיות בה.

הוריי הכירו בקיבוץ. יש לי חצי אחות גדולה ממני ב-10שנים והיה לי אח שנפל במלחמת יום הכיפורים שמו אבינועם. אני הייתי הקטנה וכך גם התייחסו אליי במשפחה. גדלתי בבית ילדים משותף שבו אכלנו וישנו. ההורים היו באים להשכיב בלילה והולכים הביתה ומי ששמרו עלינו היו השומר והשומרת לילה.

המשחקים האהובים עלינו היו משחקי חוץ כמו גולות (בלורות) קלס, מחניים, חבל קפיצה. בזמן שלנו לא היתה טלוויזיה, אלא רק רדיו שדרכו שמענו מוזיקה וחדשות וכמובן שלא היו מחשבים. התקשורת בין החברה הייתה בדיבורים והקשבה.

תמונות ילדות מאלבומה סבתא שלי

בתקופת הבגרות, אני זוכרת אירוע מאוד משמח שהתרחש בגיל 16, עברנו לגור בצריפים והרגשתי בוגרת וגדולה ממש. חברתי לחדר היתה ילדה בשם מיכל היינו אז חברות טובות וידענו להסתדר בצורה מדהימה.

ואירוע נוסף היה עם גיוסי לצה"ל.

אירוע פחות משמח היה שאבא חלה ושכב חודשים רבים בבית החולים ואחרי סבל רב החליטו הרופאים שהדבר שיציל אותו יהיה כריתה של הרגל עד לגובה הברך. לי באופן אישי היה מאוד קשה ביחד עם זאת ניסיתי לקבל ולשמח את אבי.

בגיל 18 התגייסתי לצבא לחייל הקשר, לאחר הטירונות שהיתה לא פשוטה (בלשון המעטה) עברתי קורס צפתיות. עשו לנו מבחן האם אני מתאימה לשמור על חשאיות ועברתי אותו בהצלחה. הקורס היה כארבעה חודשים והוא היה עבורי קשה מאוד. שם למדתי להדפיס על טלפרינטר. היחס אלינו היה די מזלזל ואני זוכרת שישנו באוהלים. לאחר הקורס שירתי בביר גפגפה (שהיום נמצאת בסיני). הייתי מגיעה הביתה פעם בשלושה שבועות. העבודה בצבא היתה מאוד מעניינת ומאוד מאתגרת וחסויה. השרות היה בזמן מלחמת ההתשה לאחר ששת הימים ולפני יום הכיפורים.

ואז הגיע הרגע בו זכיתי להכיר את אישי היקר עמירם בזמן עבודתי בתל אביב. מי שהכירה ביניינו היתה דודה שולה של עמירם (בעלי). לאחר כשנה של היכרות החלטנו להתחתן, החתונה התקימה בקיבוץ אפק בחדר האוכל.

החתונה היתה די עצובה, כי היא התקימה פחות משנה לאחר שנפל אחי (עמירם הספיק להכיר את אחי אבינועם), שנה לאחר החתונה נולד בננו הראשון אחיקם, ששמו בעצם על שם אבינועם אחי-קם (הוריי מאוד רצו שאקרא לבני בכורי אבינועם אבל הסברתי להם בצורה מאוד רגישה וברורה שלא מתאים לי לקרוא לו אבינועם).

ארבע שנים מאוחר יותר בתי כרמית הגיעה לעולם ולאחר שש שנים ניר הקטן נולד.

תקופה ארוכה עמירם ואני היינו לבד בקיבוץ כי כל ילדינו התגוררו מחוץ לקיבוץ. בתי, כרמית חזרה לקיבוץ לאחר שילדתה הראשונה אלה הייתה בת חמש שנים. מאוד שמחנו ונקשרנו לילדה המיוחדת והאהובה.

לאחר מכן נולדו מעיין ואור המתוקים בהפרש של שנה וארבעה חדשים. אחיקם (אחיק) גר במושב שילת ויש לו שלושה ילדים: נטע הגדולה, איתי האמצעי ואורי הקטן. בני הצעיר חזר לקיבוץ עם אישתו עינבל ובנו הראל, לאחר שלוש שנים נולדה אגם.

אנו משתדלים להיפגש הרבה ובנוסף לעזור כמה שיותר.

הזוית האישית

סבתא רעיה: בחודשים האחרונים נפגשנו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי סבים וסבתות עם הנכדים. המפגשים היו מרגשים חשובים שבו סיפרתי לנכדתי עלי ושמענו סיפורים מרגשים של אחרים. הקשר שלי ושל נכדתי האהובה חזק היה ונשאר עמוק וחזק. מקווה שנמשיך תמיד בחוויה המיוחדת הזו. לפי דעתי, המפגשים היו חיוביים וחשובים (גם המפגש עם חוה המחנכת היה מרגש). התהליך היה מיוחד.

אלה: במהלך המפגשים, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, שמעתי סיפורים מרגשים ומיוחדים שלא ידעתי על סבתא שלי. במהלך הפרויקט ראיתי תמונות מדהימות של סבתא שלי בילדותה, התמונות היו מצחיקות ונורא נהנתי לראות אותם. סבתא שלי הביאה חפץ שמאוד נקשרתי אליו. החפץ דיבר על דודי אבינועם שלא הכרתי. אבינועם איתנו תמיד ואני שומעת המון סיפורים עליו. לדעתי המפגשים היו יכולים להיות יותר אינטימים. אני אקח איתי את כל הסיפורים והחוויות, שחוויתי בתקופה זו.

ו