מאגר סיפורי מורשת

שנים ראשונות בחיפה

שמי אליעזר צוריאל, נולדתי בשנת 1947, שנה לפני קום המדינה. כל סיפורי התקומה ידועים לי משמיעה ומקריאת סיפורים. נולדתי בקריית שמואל בקריות (מצפון לחיפה ומדרום לעכו). בקריה לא היו שבילים להולכי רגל, אבל היו עצי אשל וכל הילדים היו מטפסים עליהם. אחרי כמה שנים סללו מדרכות במקום העצים. את רוב השעות שלנו בתור ילדים היינו מבלים בסניף בני עקיבא, גם כשלא היו פעולות. לא היו טלוויזיות וכמובן שלא היו טלפונים. בכל קריית שמואל היה רק טלפון אחד!

באותן שנים בנו את בית הכנסת בקרייה וכל הילדים חגגו בערימות החול והזיפזיף (הוא שם גנרי לחול שפת הים, הכולל גרגירי חול, חלוקי אבנים ממקורות שונים, ושרידי יצורי הים, כגון צדפים, קונכיות, הנפלטים אל חוף הים בכוח תנועת הגלים,הזיפזיף שימש כחומר בנייה).

הלימודים בבית הספר

לא היו מספיק כיתות בבית הספר ולכן למדנו במשמרת שנייה, כלומר למדנו אחר הצהריים כשהמשמרת הראשונה סיימה את הלימודים. השנתון שלנו היה הראשון בו חילקו את הבנים והבנות לכיתות נפרדות (בנים לחוד ובנות לחוד), ולכן ההפסקות היו הכי חשובות, כי הבנים רצו להיות עם הבנות וכך גם הבנות. בהפסקות רקדנו ושיחקנו במשחקי ספורט כמו שלושה מקלות, מחניים, סוס ארוך ודג מלוח. (סוס ארוך או חמור ארוך הוא משחק ילדים המיועד לשתי קבוצות. הוא מתאים לקבוצות נערים בוגרים בנות 5-6 משתתפים לפחות כל אחת.)

ומה אוכלים?

בשנות הילדות שלי כמעט ולא היה מה לאכול. אבא שלי ז"ל, כד"ר לחקלאות ומבין בזאת, בנה לול וגידל בו תרנגולות שהטילו ביצים, וכששחטו אותן היה לנו גם בשר לאכול. כדי שיהיה מזון גם לשכנים אבא אירגן שותפות עם השכנים וכך הוא קנה עוד אפרוחים ללול ולכולנו היו ביצים ובשר (עוף כמובן!)

המשפחה שלנו כללה את: אבי ואמי, אחי הבכור, אחריו אני ואחריי עוד שתי בנות. הבית שלנו היה קטן מאוד. לכן ההורים ישנו בסלון וארבעתנו ישנו בחדר השני – חדר ילדים. היה לנו כלב שקראנו לו ברק. אני הייתי אחראי לדאוג לו לאוכל, אתם יכולים להבין שרוב הזמן הוא היה רעב. בחצרנו היה משטח בטון שהשאירו הבריטים. עליו אבי ז"ל בנה מחסן ולול, כולל מדגרה (מַדְגֵּרָה, או בלועזית אִינְקוּבָּטוֹר, הוא מכשיר המשמש בחקלאות להאחיד את הטמפרטורה של ביצי עופות, זוחלים, דגים או דבורים עד בקיעת הצאצאים).

סבא פעיל ומפעיל בימי מגיפת הקורונה

ובקפיצה לימי מגיפת הקורונה, סבא אליעזר, שגם מדריך את המבוגרים במחשבים במנהל הקהילתי, יזם הובלה של שעורי חשבון ב-Zoom לתלמידי הקשר הרב דורי בבית הספר. הוא הדריך את מי שהיה זקוק להדרכה כיצד להתחבר, והפעיל שיעורים מתוכננים עם מחשבה רבה, בהם שילב דפי הדרכה משלו, הדרכה מהרשת וסרטונים מתכניות ילדים להוראת חשבון. אליעזר התמיד בכך לכל אורך תקופת הבידוד שנכפתה על כולנו. גם מי שלא היה זקוק לעזרה בחשבון – הצטרף. זאת הייתה הזדמנות להיפגש ברשת ולהיזכר אחד בשני. השיעורים היו כיף לאליעזר וגם למשתתפים. תודה רבה אליעזר היקר. יוזמה נפלאה.ריגשת אותנו כל כך!

אב למשפחה צעירה

הזוית האישית

אליעזר: קודם כל תודה רבה למארגנים: היה לי כיף להיפגש עם הנוער של היום. הוצמדו אליי שני ילדים חמודים, תמיר ויונתן, היה לי ממש כיף איתם והם הצליחו לדובב אותי. לא חשבתי שיש לי איזה שהוא מקום מיוחד אבל הם הצליחו להוציא ממני וגם להזכיר לי נשכחות מימי הילדות בגלל הקורונה שהיוותה שכנוע. יש עוד מה להמשיך ולספר ואשמח שיהיה המשך. וכולכם – למארגנים – לילדים ולמבוגרים, לכולם תודה רבה ובעזרת השם שהקורונה תעבור מהר וניפגש להמשך, כל טוב כולם, שלום שלום, מאליעזר.

תמיר, יהונתן: בריאות, אושר, שמחה והצלחה.