מאגר סיפורי מורשת

סיפורי בית הספר החקלאי כדורי: מחזור כ'ג

הקדמה:

תיעוד הסיפור נעשה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי של כיתות ו' בבית הספר בין ההדרים של המועצה האזורית לב – השרון. המורות המנחות תו זמיר ואורנה כץ. בחרנו בנושא ביה"ס כדורי, היות ותקופה זו הייתה מעצבת בחייו של סבא צביקה, וכדורי היווה מרכיב חשוב בעשיה הציונית בארץ ישראל.

עלמה אהרוני שאלה שאלות וסבא צביקה ענה כמיטב יכולתו. התוצאה מוצגת לפניכם.

הדור של סבא צביקה, דור ילידי הארץ, בניהם של המהגרים החלוצים, גדל בד"כ ללא סבא וסבתא. ברוב הבתים סבא וסבתא צפו בנו מתמונה התלויה על הקיר. כך שלנו הילדים הייתה חסרה חוליה בשרשרת הדורות.

עלמה יקרה,

כדורי שלי, תחילת הדרך. התחלתי ללמוד בבית הספר כדורי בסיום כיתה ט' בגיל 15 בקרוב. בחרתי בכדורי היות ורציתי ללמוד בבית ספר החקלאי הטוב ביותר. בתחילה היה קשה לעזוב את הבית ולהתרגל לחיי פנימייה. בנוסף היה קשה להתרגל לאדמה הכבדה ולזיתים, השונה כל כך מאדמות השרון ומטעי הפרדסים. ההסתגלות הייתה איטית. אך לאחר תקופה התרגלתי למצב החדש. בכדורי היו לי חברים מהילדות כמו: אלישע אוליניק ממושב עין ורד, שלמד עמי באותה כיתה, ויואב גולובצקי ממושב חרות שלמד כיתה מעלי. עובדה זו הקלה עלי להסתגל.

הפרט מול הכלל. עלמה, קשה להבין כיום את העובדה שרבים מהנערים במושבים למדו בבתי ספר עם פנימיות. מדוע לעזוב את הבית החם בגיל צעיר?  נכון,  אך יש להפנים מספר נתונים. קצב ההתבגרות והעצמאות של הנערים באותן שנים, היה מהיר יותר בהשוואה להיום. (כורח המציאות של התקופה). בנוסף, באותה תקופה, החשיבות של הכלל, של החברה, של המדינה הצעירה, עמד בראש סדר העדיפויות, בעיקר בהשוואה למצב כיום. לימוד בכדורי תאם גישה זו.

יש לזכור שנוהג ודפוסי התנהגות משתנים עם הזמנים, ניתן לראות זאת בברור בהשוואה למצב כיום. למדתי בבית הספר כדורי 3 שנים. כיתות י', יא' ו- יב'. את כיתה יב' למדנו בבית הספר כדורי עכו, בהנהלתו של פיאט. פיאט היה המנהל האולטימטיבי של כדורי.

לפני שנמשיך "בכדורי שלי", קצת היסטוריה ונתונים.

היסטוריה ועוד

בית הספר כדורי הר תבור, הוא אחד משני בתי הספר החקלאיים, שהוקמו על ידי המנדט הבריטי. מימון ההקמה בא מכספי עיזבונו של איש העסקים היהודי יליד עירק סר אליס (אליהו) כדורי. היות ובצוואה לא ציין כדורי, שכספי עזבונו מיועדים רק ליהודי הארץ, החליט הנציב הבריטי, שיוקמו שני בתי ספר. אחד עבור הערבים בטול כרם, והשני ליהודים, כדורי למרגלות הר תבור. בהמשך לאחר קום המדינה למדו בכדורי הר תבור, גם ערבים אזרחי מדינת ישראל. שני בתי הספר הוקמו בתחילת שנות השלושים של המאה ועשרים,.

כדורי נחשב לבית ספר ציוני, שחינך את תלמידיו לאהבת הארץ ולהגשמה של החלום הציוני. התיישבות וביטחון היו סמלי כדורי והתקופה. ביה"ס נתן דגש לפיתוח מנהיגות ציונית, ועיצוב נפש תלמידיו לעצמאות, לקבלת אחריות, וליושר אישי. זאת כמובן בנוסף להנחלת הידע הכללי והחקלאי. הבוגרים הידועים הם יגאל אלון ויצחק רבין.

בחינות הכניסה, היו קשות ורבים לא צלחו לעוברן. הרצון ללמוד בכדורי היה רב, רבים מהתלמידים שסיימו כתה י', היו מוכנים לחזור לאותה כיתה פעם נוספת, ע"מ להתקבל וללמוד בכדורי. למדנו בכדורי את כל המקצועות הרגילים הנלמדים בכל בית ספר. בנוסף למדנו חקלאות, במגוון מיקצעות. החינוך לאחריות ולעצמאות התבטא במשטר לימודים קפדני ובעבודה במשק בית הספר.

בחינות סיום כיתה א'. הכלל היה פשוט – לא עולים כיתה עם ציון שלילי, (אפילו אחד). נכון, ניתנה אפשרות לבחינה חוזרת בחופש הגדול, והכלל שוב היה זהה – "לא עבר לא נשאר". אכן בסיום כיתה א' רבים נשרו, ונשארו "אליפים נצחיים". גישה זו הייתה אכזרית אך תאמה את הגישה החינוכית לקבלת אחריות אישית, שהיום כל כך חסרה.

כדורי אופיין גם במסורת המיוחדת שלו, שהתפתחה לאורך השנים. הבתניקים היו אחראים על העברתה  "לדור הבא".  מרגע הגעת האליפים לבית הספר התחיל "החינוך". המסורת השפיעה על כל תחומי החיים, להלן מספר דוגמאות.

משחק הכדור-רגל, בין האליפים לבתניקים היה מבוסס על חוקים מיוחדים, הראשון היה פשוט, אסור לאליפים לנצח את הבתניקים. לצורך העניין חלו כמה כללי משנה – הראשון והבולט, קשירת השוער האליפי ברצועה ואילו השוער הבתניקי שכב על מיטה מרופדת בכרי האליפים. בגלל החיוך שלי בזמן ההסבר, נבחרתי להיות השוער. אך יש להתנחם בכך, ששנה לאחר מכן שכבתי על מיטת הכרים.

חנוכייה אנושית. בחג החנוכה נאלצו הבנים "לעשות קרחת" ונערך טכס הדלקת נרות מחנוכייה אנושית. כולבויניק מנירוסטה הונח על הראש, ועליו הדליקו נר. באותה "הזדמנות" גם הכתירו את בעלי השמות המיוחדים, כל זאת לקול שירה אדירה של פזמוני כדורי. חלק מרשימת בעלי השמות: הגבוהה ביותר – עמורבה. הקטן ביותר – פופיק. בעל האוזניים הבולטות – דמבו. בעל אף ארוך – מולטר. בעל ישבן גדול –   טוכס. בעל בטן גדולה – קונדוקטור.

בחינות כבוד. שוב לרצינות, בחינות הכבוד בכדורי, היו מרכיב חשוב בחינוך לאמון ויושר אישי. המורה לאחר שחילק הבחינה, יצא ואנו התלמידים הקפדנו שלא יעתיקו. אני חש עד היום השפעתו של נוהג זה. (לכל הספקנים זה אמיתי ועבד).

מכוורת. היות והיה במשקנו בכפר הס מכוורת, בחרתי להתמחות בענף זה. אהבתי את העבודה במכוורת, ולמדתי רבות בנושא. בונזו היה שם המדריך, ובדיחות רבות היו סביב שמו ואופיו הרגוע. העבודה במכוורת נחשבה לקלה ועל כך יצא "קצפם" של "החרוצים" משכימי הקום בענף הרפת.

סוף סוף בתניקים. חלפה שנה ואנו הפכנו לבתניקים, מעטים אך מגובשים. הנהלת כדורי הלכה והידקה את הפיקוח על יחסי בתניקים אליפים,  למרות זאת פורסם בעיתונות על התאכזרות הבתניקים לאליפים. ממשרד החקלאות (שהיה אחראי על בתי הספר החקלאים), היגיע הוראה שחייבים "להעיף" לפחות בתניק אחד, ע"מ להרגיע הרוחות.

הורחקתי מכדורי. גם בשנה זו הייתי בוועד הכיתה יחד עם גדעון גולני ז"ל. אולמן המורה קרא לשנינו לשיחה והבהיר המצב. לאחר השיחה  יצאנו להתייעצות והחלטנו שנטיל מטבע, והמפסיד יתנדב להיות התלמיד המודח. למזלי הפסדתי והודענו לאולמן שאני "הקורבן". אולמן ניחם אותי, שלא יודיעו להורי ואחזור לבית הספר לאחר שיירגעו הרוחות. יצאתי "לגלות" לקיבוץ בית קשת הצמוד לכדורי. כל יום בערב הגיע אחד התלמידים רכוב על סוס שהביא את המחברות שלי, כתובות בכתב יד יפה של הבנות. בדרך זו למדתי מדי יום את החומר שנלמד בכיתה. המחברות המסודרות ביותר שנשארו לי, הן מאותה תקופה. עבר כחודש והדבר נודע להורי והייתה "סצנה" גדולה, אך כדרכן של סצנות שהן מתפוגגות,

הוחזרתי לכדורי. בהוראת שר החקלאות דאז קדיש לוז, לאחר שלמד את השתלשלות האירועים, חזרתי לכדורי. התקבלתי חזרה  בכבוד מלכים, על ידי בני כיתתי.

הזוית האישית

צביקה גלר: נהניתי מאוד מהעבודה אם עלמה במסגרת "הקשר הרב דורי", זו הכן הזדמנות לזמן איכות עם עלמה. אני מקווה שעלמה תאמץ את עקרונות כדורי, קבלת אחריות אישית, יושר אישי ותרומה לכלל.

עלמה אהרוני: אני נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור של סבא בכדורי ולבלות אתו זמן איכות.