מאגר סיפורי מורשת

סיפוריה של סבתא רותי

סיפור עלייה

ההורים שלי הכירו במחנה ריכוז. אבא שלי היה חמש שנים באושוויץ ואימא שלי שנה במחנה סמוך. עם סיום מלחמת העולם נודע לאימא שלי שההורים שלה לא שרדו לכן לא חזרה לביתה להונגריה אלה חזרה עם אבא שלי לצ'כיה. עד שנת 1949 חיו בעיירה בשם uherski brod שם נולדה אחותי הבכורה וירה.

בשנת 1949 נוצרה הזדמנות לעלות לישראל, אך אבא שלי אמר שלא יוצא לדרך כזאת כיוון שאימא שלי הייתה בהריון איתי בחודש תשיעי. כל הסובבים אותו יעצו לו כן לנצל את ההזדמנות כי יכול להיות שלא תהיה עוד אחת כזאת. מספר משפחות נסעו עד איטליה לעיר טראני כדי לחכות שם לאנייה שתיקח אותם לישראל. ההמתנה הייתה כשבועיים ובזמן זה אני נולדתי. לאחר כמה ימים עלינו על האנייה "עצמאות" ואיתה הגענו לחופי ארץ ישראל. הירידה מהאנייה לא התאפשרה מייד, מאחר והגענו בערב חג  השבועות. בצאת החג התאפשרה הירידה לחוף, העבירו אותנו למחנה עולים בעתלית ואני בת שבועיים.

התנאים במחנה העולים לא היו טובים ולכן עברנו, אימא שלי, אחותי ואני, לגור אצל אחות של אמי שכבר הייתה בארץ וגרה בקרית אתא, היא גרה בבית ערבי. גם שם התנאים לא היו אידאליים אך יותר טובים מאשר במחנה העולים. לאחר מספר ימים אבא שלי ועוד קרוב משפחה יצאו לסייר בארץ במקומות בהם כבר התיישבו בני משפחה/חברים, כדי לבחור מקום להשתקע בו. ההחלטה שנפלה היא להשתקע בגדרה, בה אני גרה מאז ועד היום.

איך עבדנו על המטפלת

ערב אחד ההורים שלי וזוג חברים יצאו לבילוי ואנחנו היינו ארבע בנות שנשארנו עם בייביסיטר שהייתה שכנה שלנו. וירה ואני ושתי בנות של הזוג השני. הבייביסיטר הכינה לנו ארוחת ערב והחלטנו לעבוד עליה. שמנו בקפה מלח ואז התחלנו לצעוק "גברת הרשקוביץ שמת לנו מלח בתוך הקפה". היא התעצבנה, נעמדה מולינו ואמרה בכעס "השתגעתם היום בערב?"

בתמונה מוצג הבית של ההורים שלי בגדרה. אימא שלי עד היום גרה כאן, והיא כבר בת 98 (גוגל תמונות)

סיפורי הילדות של סבתא

כל יום אחרי בית הספר הגעתי הביתה אכלתי ארוחת צהריים והכנתי שיעורי בית. בדרך מבית הספר, לא רחוק מהבית, הייתי עוצרת עם חברות ליד עץ דומים ואוכלת דומים. בשעה ארבע אחר הצהריים הייתי יוצאת לרחוב עם כל הילדים שגרו בסביבתי ושיחקנו. משחקי הילדות שלי היו: קלאס, מחניים, חמש אבנים, גולות, עמודו, תופסת, חמור חדש ותוקע. שחקנו עד שקראו לנו הביתה לארוחת הערב.פעמיים בשבוע הלכתי לפעילות של תנועת הנוער מכבי צעיר. בנוסף לתנועת הנוער מגיל חמש עד גיל 17 רקדתי בלט מודרני.

סיפורי קונדס

בחרתי לספר איך עבדנו על המטפלת: ערב אחד ההורים שלי וזוג חברים יצאו לבילויי ואנחנו ארבע בנות שנשארנו עם בייביסיטר שהייתה שכנה שלנו. וירה אחותי, אני ושתי הבנות של הזוג השני. הבייביסיטר הכינה לנו ארוחת ערב והחלטנו לעבוד עליה. שמנו בקפה מלח ואז התחלנו לצעוק "גברת הרשקוביץ שמת לנו מלח בתוך הקפה". היא התעצבנה, נעמדה מולנו ואמרה בכעס "השתגעתם היום בערב?!?!"

סיפורו של סבא דוד הנקין

שלום, שמי דוד. נולדתי בגדרה בשנת 1939 ואני נכדם של מרדכי ולאה הנקין ממייסדי היישוב (סבא שלי היה הפועל השכיר הראשון בגדרה) והנין של גיטל הנקין שהייתה המיילדת הראשונה בגדרה וכונתה "אם כל חי". אני בן למשפחה חקלאית, עובדי אדמה, מה שהביא אותי ללמוד בבית הספר החקלאי עיינות ולעסוק במקצוע זה עד עצם היום הזה.

סיפור קונדס של סבא דוד

כל קיץ בחופש הגדול הייתי בונה סוכה על עמודים והיה סולם כדי לעלות למעלה. למעלה היו חלונות להסתכל על הנוף. אני לא אהבתי שעולים לסוכה בלעדי, בקצה הסולם היה פתח להיכנס לסוכה וכדי שהדלת תיפתח היו מושכים בחבל ואז נוצר מעבר להיכנס לסוכה.

יום אחת הייתה לבת דודתי יום הולדת, אני לא רציתי שיכנסו לסוכה אז קשרתי לחבל שפותח את הסוכה דלי, בדלי שמתי חול, מים, עלים וקקי של יונים. ליום ההולדת של בת דודתי הגיע ילד שהיה לבוש חגיגי ויפה. אותו הילד שהיה לבוש חגיגי רצה לעלות לסוכה.

הוא הלך לכיוון הסוכה ומשך בחבל אך כשהילד משך בחבל הסוכה לא נפתחה, אבל במקום שהסוכה תיפתח הדלי עם כל האבנים, חול, מים, העלים והקקי של היונים נפל על אותו הילד. עכשיו אותו הילד שהיה לבוש חגיגי היה מלא במים חול אבנים עלים וקקי של יונים. הילד היה עצוב אבל הוא למד את הלקח שלו והבין שהוא לא צריך להיכנס למקומות שלא מרשים לו להיכנס אליהם.

הזוית האישית

ליה הירשמן: היה לי כיף לעבוד עם סבתא ולתעד את הסיפורים של סבא וסבתא, למרות שהמפגשים בבית הספר הופסקו עקב מגפת קורונה.