מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי רבקה יהושע ואני רוצה לספר לכם סיפורים על סבתא שלי – אילנה דורון.

סבתא אילנה נולדה בכ"ג שבט תשכ"ד (1964) להוריה משה ורוזה לוי בעיר חדרה. ומדוע נקרא שמה בישראל אילנה? מפני, שסבתא נולדה שבוע אחרי ט"ו בשבט. סבתא היא הצעירה מבין ארבעת הילדים במשפחה: יצחק, חנה ופרידה, (פרידה היא גם סבתא שלי -מצד אבא!). אבא של סבתא – משה –עבד כגנן במוסד לילדים, ונפטר כשסבתא אילנה הייתה ילדה צעירה, אימא של סבתא, רוזה, טיפלה בקשישים. סבתא אהבה שיעורים בבית הספר: חשבון, עברית, מלאכה וזמרה.

סיפורים מהילדות

מזיכרונותיה של סבתא, פעם אחת סבתא נרדמה, ואימא שלה יצאה מהבית ונעלה אותו. לאחר זמן קצר סבתא התעוררה משנתה ונבהלה מאוד. היא לא ראתה את אף אחד  מבני הבית. משום שהאחים הגדולים שלה למדו בפנימיות, ולא היו בבית. ורק היא  הצעירה מכולם, לא יצאה ללמוד בפנימייה. הבית היה נעול, והיא נתקעה בפנים!!! היא ניסתה לצאת, אפילו  דרך התריס, אבל היא לא הצליחה! עד שהשכנים הבחינו בה, וקראו לאמה.

לסבתא זיכרון משעשע נוסף, סבתא ובת דודתה אהבו  ללכת יחד כל יום ולשוחח הרבה אחת עם השנייה וכך זה היה: הן היו הולכות יחד, וקצת לפני שהן הגיעו לביתה של סבתא, סבתא הייתה מציעה לבת דודתה: "עכשיו אני אלווה אותך" ואז הן הלכו, דברו וקצת לפני שהן הגיעו לביתה של בת דודתה, היא הייתה אומרת לסבתי: "עכשיו אני אלווה אותך", וכך זה היה נמשך לפחות שעה.

הקמת בית וחיי משפחה

סבתא הכירה את סבא כך: המשפיעה של סבתא חיפשה עבור סבתי שידוך. שליחת חב"ד בעפולה הכירה את סבא, שהיה מגיע לעיתים קרובות ל"בית חב"ד", כדי למסור לבדיקה תפילין ומזוזות שהגיעו אליו דרך ה'מבצעים' בצבא. הפגישה הראשונה התקיימה בבית של השליחה. סבא וסבתא התחתנו בשנת תשמ"ו כשסבתא הייתה בגיל 22. החתונה נערכה בבית כנסת בכפר חב"ד.

סבתא מספרת, כשאימא שלי הייתה קטנה, היא הייתה תינוקת מקסימה ורגועה מאוד. היא הייתה ישנה מעט ומאוד פעילה. ילדה חכמה באופן מיוחד ולמדה דברים בקלות. כשאמי עלתה לגן חובה, סבא התחיל להיות 'מלמד', ואמי הייתה התלמידה הראשונה שהוא לימד אותה בשיטה שהוא למד. בתחילת גן חובה היא כבר ידעה לקרוא סיפורי צדיקים (מספריית מחניים) והגננת הייתה מושיבה אותה להקריא סיפור לילדים בגן עד שההסעה הגיעה.

מנהגים מיוחדים מבית סבתא

בליל הסדר כששרו את השיר "דיינו"  מתוך ההגדה של פסח, במילה דיינו כולם היו מכים עם בצל ירוק. בשעת הכנת החרוסת נערך "טקס" מיוחד. והיא, החרוסת, היה בה טעם מיוחד, ממש מעדן.

כיום, אני חיה באושר ברכסים, ורווה רוב נחת מהנכדים

הזוית האישית

רבקה יהושע: תודה לך סבתא, שפינית מזמנך, כדי לספר לי על שנות הילדות שלך. מאחלת לך הרבה בריאות.