מאגר סיפורי מורשת

סבי שמעון זהוט נולד ביום 20 לאוקטובר 1948, בחדרה, להוריו צבי ושולמית זהוט. עד גיל שנתיים וחצי הוא גר במושב חוסן שבגליל. לאחר מכן, עבר לגור ביפו עם סבו וסבתו מצד אמו. בגיל שש הוא עבר למושב נתיב השיירה בחזרה להורים. שם גר עד גיל אחת עשרה. בגיל אחת עשרה עבר עם הוריו לעכו, שם גר עד גיל ארבע עשרה. את לימודיו העביר בבית ספר א.ד גורדון שבעכו. כשסיים את לימודיו בכיתה ח' (באותה תקופה לא היה חובה להמשיך לתיכון) חזר לגור עם סבו וסבתו שוב, שם נשאר עד הצבא. עד לגיוסו עבד בגננות (צמחים) והתקנת תריסים, מקצוע שנחשב די מכובד אז.

שירות סדיר בצבא ומלחמת ששת הימים

בחודש מאי בשנת 1966, בגיל שבע עשרה וחצי, התגייס לצה"ל לחיל השריון. אחרי שסיים טירונות והוכשר לתפקיד תותחן בטנק, עבר לשירות פעיל בפלוגה מבצעית באזור תל קציר. באותה תקופה התרחשו תקריות בגבול, באחת מהן (בתאריך 7 לאפריל 1967) סבי השתתף בעימות הקרקעי בין חילות השריון הישראליים לסורים, ואף הצליח לפגוע ולהשבית נ"מ (טיל לפגיעה במטוסים). לאחר מכן חזר לבסיס צאלים כדי להתכונן לתרגיל, אך התרגיל לא יצא לפועל, כיוון שצה"ל נכנס באותו הזמן לכוננות מלחמה.

לאחר זמן קצר בכוננות, פרצה מלחמת ששת הימים. בגלל ששהה בדרום בשל התרגיל, השתתף בקרבות נגד הצבא המצרי ולא הסורי (שבצפון, איפה שהיה אמור להילחם). ביום שני, 5 ביוני 1967, בשעה 8:15, הושמע בקשר האות "סדין אדום", אות המבשר לפתוח בהתקפה. סבא היה חלק מ"אוגדת הפלדה" בפיקודו של האלוף ישראל טל. אוגדת הטנקים (שהייתה מורכבת בערך מ-600 טנקים) הגיעה עד תעלת סואץ בקרבותיהם. לאחר מכן נשאר בתעלה חצי שנה עם פלוגתו כדי לאבטח את המקום. משם חזר שוב לרמת הגולן. לאחר זמן קצר ירדו פלוגות הרמה לבקעת הירדן (שנקראה באותה תקופה "ארץ המרדפים" על שם המרדפים אחר חוליות המחבלים הפולשות של הפת"ח ודומיו) להחלפת הצבות. באחת התקריות בבקעה הצליח להוריד טנק ירדני.

במבצע כראמה היה תותחן בטנק הראשון מחטיבה 7 (בפיקוד שמואל גונן -"גורודיש") שחצה את הגשר לכפר (מה שנחשב לסיכון רציני, כיוון שלא היה בטוח שטנק יכול לעבור על הגשר). המבצע נחשב ככישלון, וננטשו בשטח מספר משוריינים, ארבעה טנקים הרוסים, ונופלים אחדים שלא היה ניתן לפנות. הוא חזר לג'וליס לבית ספר לשריון בשנת 1969 כחלק משירות סדיר ולאחר מכן השתחרר.

משפחה

לפני השחרור הכיר את סבתא שלי, דינה מימוני (שם נעוריה). לאחר השחרור הלך לחיות איתה בקיבוץ "סער" שבגליל המערבי. אחרי חודשיים שחיו ביחד התחתנו בקיבוץ בחדר האוכל. אחרי חצי שנה עבר הזוג להרצליה, לבית אסבסטון (עשוי מאסבסט), שם אמי נולדה. לאחר תקופה עברו לשכונת יד התשעה לדירה בה גרו עד לפני כמה שנים, שם נולדו בהמשך הדודים שלי מיכל וגיא.

מלחמת יום כיפור

מאז השירות הסדיר הפך סבא מתותחן לנהג טנק במילואים. שלושה ימים לפני מלחמת יום הכיפורים, הוזמן סבא לבסיס פילון כדי להכיר את מחסני המילואים בהם נמצאת התחמושת והציוד של חיילי המילואים. למרות שהיה ברור שהמלחמה עומדת לפרוץ, היו פקודות לפריקת תחמושת. חלק מהחיילים נשארו יום נוסף כדי לפרוק את התחמושת והמקלעים מן הטנקים. לאחר מכן סבא השתחרר לביתו.

בסביבות שעה עשר בבוקר יום כיפור הגיעו קציני מילואים כדי לגייס את סבא למלחמה. הוא וחבריו נסעו לפילון והגיעו לפנות ערב. בהגיעם, ראו כי יש אי סדר נוראי: אף אחד לא הצליח למצוא את הציוד שלו או ידע את השיוך שלו. בגלל אי הסדר, כלי הכינון לא כוונו, והיו סטיות חמורות בתותחים. כל החיילים פשוט לקחו טנק ויצאו עם צוות לא מאורגן. משם התחילו הצוותים לעלות לרמת הגולן. סבא יצא לקראת חצות עם צוותו בזחלים (בטנק עצמו), מה שלוקח המון זמן ללא מוביל. הפלוגה של סבא נלחמה בציר הנפט (קרוב לצינור הנפט הבינלאומי העובר ברמת הגולן). כשהגיע הטנק של סבא, רוב הגדוד שלו היה מושבת מפגיעות הטנקים המצרים אך שלו היה תקין, לכן סופח הטנק ל"כוח צביקה". לפנות בוקר נשלח הטנק לתגבר כוח המורכב מחיילי סדיר, שם הוחלף מפקד הטנק בקצין בשירות סדיר לפי פקודה מלמעלה.

"אתה רואה שם את הוואדי? את הפרצה? אתה רואה את שני הטנקים הבוערים? תעבור את זה. אם לא, אנחנו מפוצצים", אמר לו מפקד הטנק החדש. סבא התחיל לנסוע מיד לכיוון ההוא ועבר בהצלחה את הטנקים של האויב. לאחר מכן נשלח הטנק לתגבר כוח ב"עין זיוון" לקראת הערב. שם הופצץ הטנק בכוח רב על ידי הסורים. אך למרות זאת הם ניצלו.

הם נשארו בדממת אלחוט בלילה, ובבוקר נשלחו לתגבר כוח צנחנים בתל יוספון. הטנק הגיע לתל, ושם נפגע הטנק מפצצה. המפקד פשוט נעלם מהטנק בעקבות הפיצוץ, כנראה הועף מההדף הרב. למזלו של סבא, הוא היה בתא הנהג שמופרד משאר הטנק, וכך ניצל. סבא מיד עבר לצריח, וראה שהטען – קשר (טוען תחמושת) פצוע מרסיס בצוואר. התותחן יצא מתפקוד, אך רק מהלם קרב. רק סבא נשאר בסדר, הוא עלה לתא המפקד, והסתכל החוצה מהפתח, הוא ראה קצין פצוע מסמן לו להסתכל למטה. שם היה קצין סורי חמוש באקדח. סבא ירד מהר לתוך הטנק כדי להשיג עוזי שהיה בפנים. כשיצא, הקצין הסורי ניסה לטפס לתוך הטנק שמלפנים. העוזי היה פגום, ולכן סבא ביקש מהטען- קשר הפצוע עוזי אחר. סבא שוב יצא עם העוזי התקין, וירה צרור אך לא פגע. הקצין מיד הסתובב וירה צרור נגדי. סבא תפס מחסה בטנק, ואז יצא החוצה שוב וירה צרור פעם שנייה, שהפעם חיסל את הקצין הסורי, כך הציל את עצמו ועוד אנשים מסביבו.

אחר כך ירדו שני הצוותים בטנק שנותר תקין לנפ"ח (בסיס שריון). משם הועבר לכוח אחר. הוא ירד חזרה לפילון להתארגנות מחדש. אחרי ההתארגנות עלה שוב לרמת הגולן, ושם נלחם שבעה חודשים עד לסוף המלחמה. לאחר המלחמה סבא עבד בתעשיות ביטחוניות. כיום סבא גר בנתניה ויש לו שבעה נכדים.

הזוית האישית

נגה: נהנתי ללמוד על סיפורו של סבי, למדתי לא רק על הסיפור אלא גם עליו כבן אדם ונהניתי מאוד.

שמעון: נהניתי מאוד לספר לנכדתי על סיפורי הצבא שלי ולהעביר אותם לדורות הבאים.