מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורים בעלי גוון פוליטי

אני וסבא ביום הראשון ב"קשר הרב דורי"
סבא בתקופת לימודי ההנדסה במנצ'סטר אנגליה
עלילות אליעזר פוליטי בארץ ישראל

נולדתי בעיר איזמיר בטורקיה ב- 22.1.1928 למשפחה שומרת מצוות שהגיעה מרחבי האימפריה הרומית והגיעה לאזור מזרח יון. לאחר שמחסן הטקסטיל של העסק המסחרי של אבי רבנו יום טוב פוליטי ז"ל נשרף, ונותרו ממנו בדים מעטים, העתיקה המשפחה את ביתה לעיר איזמיר. משפחתה של אמי, גלמידי, הגיעה מגרוש ספרד והתגוררה גם כן בעיר איזמיר. אני הבן השני להוריי, ויש לי אחים ואחיות: אחי הבכור הלל ז"ל, והאחים אחרי: שם טוב ז"ל, דוד ז"ל, חנה תבדל"א, שרה, חנן ושלמה. הייתה גם אחות נוספת שנפטרה ממחלה כאשר הייתה בת חמש.

ילדותי באיזמיר הייתה ילדות נעימה, המלווה בגילויים אנטישמיים נקודתיים מצד השכנים הגויים. יחד עם זאת ניהלנו חיים יהודיים מלאים. גרנו ליד הים ונהנינו משלל הדגים ומעושר הירקות והפרות מהשוק. לאבי היה מפעל טקסטיל שהעסיק עובדים רבים ונתן פרנסה למשפחות רבות. אבי היה בין עשירי הקהילה של יהודי איזמיר, ועשירי היהודים בעיר שימשו כתומכי האוכלוסייה היהודית החלשה יותר, בעזרה כלכלית ובשירותי קבורה. למעשה עשירי העיר בהרבה קהילות יהודיות היו כמו משרד הרווחה, משרד השיכון וחברה קדישא. לקראת החגים הגדולים, ראש השנה ופסח, הבית שלנו הפך למתחם עבודה בו כל המשפחה נרתמה לאריזת מצרכי יסוד כגון: בקבוק יין, תפוחי אדמה, ירקות וכל מה שנדרש לאותו חג ספציפי. אריזות אלה הגיעו לעניי העיר ולכל מי שידו אינו משגת. כך למדתי שיעור של חסד מאבי ששימש לי דוגמא ומופת.

השפות בהן שלטתי בתקופת ילדותי ונעורי היו: לדינו, צרפתית וטורקית.

המטבח הספרדי טורקי עשיר במאכלים ייחודיים: בורקס תרד חציל גבינת קשקבל , קציצות פרסה, בוייקוס, אפיו, קציצות קישואים, אבס ואורז, ביצי חמינדוס, בולמס, פסטאליקוס, טריגו קוצ'ו, ביסקוצ'וס, טרוודוס, סוטלאץ', ריבת חבושים, ריבת קומקווטים, מסאפאן, קפיקו, וכוסית ערק. ומה תרצו להזמין?

מדי פעם היו מגיעים לקהילה היהודית באיזמיר, כשם שהגיעו לקהילות אחרות, נציגים מטעם הסוכנות היהודית שבארץ ישראל. בין הנציגים הללו היה הסופר משה דוד גאון, יליד יוגוסלביה, שהכיר את אישתו שרה באיזמיר טורקיה. משה דוד גאון התחבב על אבי רבנו יום טוב פוליטי, ואבי ביקש ממשה דוד גאון שיארח את שני בניו הגדולים: הלל ואנוכי, בביתו שבשכונת בית הכרם בירושלים, תמורת תשלום הולם. משה דוד גאון הסכים וכך התחלנו את המסע הקצר לארץ ישראל. הלל אחי ואני נסענו ברכבת מטורקיה לדמשק סוריה. שם עלינו על אוטובוס ונסענו דרך לבנון לכיוון צפון פלשתינה א"י, שם חיכה לנו סוכן עליה שליווה אותנו עד שכונת בית הכרם בירושלים. כאשר עלינו לישראל הייתי בן 15 והלל אחי היה בן 16. התגוררנו אצל משפחת גאון במשך כשנה עד אשר שאר המשפחה הגיעה מטורקיה וקבעה ביתה בשכונת קריית משה בירושלים. בין בני משפחת גאון נשארתי בקשר בעיקר עם בני גאון ועם אחיו יהורם גאון.

בגיל 16 וחצי החלטתי שעלי להתחבר יותר לציונות, לישראליות המתהווה, לישוב הארץ, לעבודת האדמה ובעיקר לתחושה של תנופה בארץ מתחדשת, ורשמתי את עצמי לבית הספר החקלאי מקווה ישראל, הממוקם כיום בשטח העיר חולון. הייתה זו פנימיה בה נערים לומדים לימודי תיכון רגילים, לצד למודי חקלאות. זה לא תאם את אורח החיים אליו הורגלתי, כבן למשפחה שומרת מצוות, בו העניין הוא שמירה על אורח חיים דתי, הכולל 3 תפילות ביום ולימודי תורה. בבית הספר מקווה ישראל הכרתי חברים נהדרים, אוהבי הארץ ואוהבי עבודת האדמה.

במסגרת לימודי במקווה ישראל גיסו אותנו לחטיבת הראל של פלמ"ח, שם לחמנו בהרי ירושלים וסייענו עד כמה שניתן לעצמתה ולעצמאותה של מדינת ישראל המוקמת. בסיום מלחמת העצמאות התגייסתי לצה"ל שבדיוק הוקם, והייתי ממקימי חייל הנח"ל (נוער חלוצי לוחם). בנח"ל שימשתי בתפקיד מפקד מחלקה, בין חיילי הייתה יחידה המורכבת מעולים חדשים שהגיעו מתפוצות ארצות המזרח והבלקן, שלא הצליחו להשתלב בחברה, ואף מפקד מחלקה אחרת לא הצליח לפקד עליהם. החלטתי לקחת אותם תחת פיקודי והתניתי זאת בכך שאף אחד לא יתערב בתכניות שלי. קיבלתי תכנית אימונים מסודרת ולשאר דאגתי בעצמי: הבאתי להם מורה לריקודים ולזמרה, שתוכל להכניס אותם לאווירה הישראלית, ותודות לכך שאני יודע שפות רבות, הצלחתי לתקשר עם כולם ולתת להם הרגשה מחבקת. דאגתי להם שידעו גם את תורת הלחימה וגם יקבלו העשרה בתרבות הישראלית המתהווה.

כאשר שרתתי בחיל הנח"ל, שהייתי בין מקימיו, התחברתי עם מפקד הגדוד, מוטה גור, לימים מפקד חטיבה 55 שכבשה את העיר העתיקה במלחמת ששת הימים (1967) ולימים הרמטכ"ל העשירי של צה"ל (1974 – 1978).

לאחר שירותי הצבאי נשלחתי על ידי אבי ללמוד הנדסת מכונות טקסטיל במנצ'סטר אנגליה, שהייתה מפותחת מאוד בידע ובהכשרה במקצוע זה. במשך זמן זה גרתי אצל משפחה יהודית, וכך הצלחתי לשמור על אורח חיים יהודי בניכר. כעבור מספר שנים חזרתי לארץ. אבא שלי שהיה ציוני גדול, התבקש על ידי משרד האוצר להקים מפעל טקסטיל בירושלים, שייתן פרנסה לעובדים רבים ויהיה גם מפעל ציוני. אבא השתכנע והקים מפעל טקסטיל בשטח ליד מאפית אנג'ל, על הדרך לכיוון מושב בית זית, המפעל עבד במשך מספר שנים ופרנס משפחות רבות. אני וארבעה מאחי: הלל, שם טוב, דוד וחנן ניהלנו ועבדנו במפעל.

בשנת 1956 הכרתי את אשתי לעתיד, ויקי ברוך, ילידת ירושלים, דור שביעי בארץ, נצר למשפחה מסלוניקי יון (משפחת ג'יניאו), ולאב מבורסה טורקיה (משפחת ברוך). לאחר כשלושה חודשים של הכרות, התחתנו בחתונה קטנה ונחמדה בבית קפה ירושלמי בנוכחות משפחה קרובה ומספר חברים, בתאריך 14.11.1956. קיום החתונה בתאריך זה היה בספק, משום שגוייסתי לשרות מילואים דחוף בתפקיד לוחם חי"ר (חיל רגלים), עקב השתתפות מדינת ישראל במלחמת סיני, הידועה גם בשם "מבצע קדש" הייתה זו מלחמה קצרה, שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מצד אחד, לבין מצרים מאידך, במהלכה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי, ולאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שכבשה. על אף שהמלחמה הסתיימה בתאריך 5.11.1956, נשארתי עדין בתפקידי במילואים, ובקושי הסכימו לשחרר אותי לחתונה שלי. כאמור, החתונה התקיימה כמתוכנן והייתה שמחה גדולה.

בשנת 1957 נולד הבן הבכור, יוסי. בתאריך 22.1.1961 נולד אבירם, בתאריך 10.8.1966 נולד יאיר, ובתאריך 23.9.1969 נולד גדי.

בשנת 1965 מפעל הטקסטיל של המשפחה פשט את הרגל ונכנס לחובות גדולים. סבא ואחיו החליטו להקים מפעל חדש בבית שמש ולשכור משרד בתל אביה שינהל את המפעל. באותה תקופה היה מתח ביטחוני גבוה כאשר סוריה ומצרים מאיימות על ישראל במלחמה, בתקופה זו גם הכלכלה של ישראל הייתה בשפל. לאחר זמן המתנה רב החליטה ישראל לפרוץ במלחמה אל מול מצרים וסוריה. סבא גויס למלחמה. סבא וחבריו ליחידה, תחת חטיבת הראל הירושלמית, עשו פעילות מבצעית סביב ירושלים, שהייתה תחת התקפה של הליגיונרים הירדנים. במהלך סיור ג'יפים  באיזור הכפר נבי מוסא, בו נסע סבא, הג'יפ של סבא עלה על מוקש, שהערבים טמנו באדמה. נהג הג'יפ נהרג במקום, וסבא נפצע קשה ברגלו. סבא הובל לבית החולים הדסה, שם הרופא רצה לקטוע את רגלו ולאחר מספר ניתוחים והשתלות עור, סבא החל תהליך שיקום ארוך, במהלך השיקום בבית החולים הגיע מוטה גור חברו הוותיק מהשירות בנח"ל, לבקר אותו. מוטה גור היה מפקד ירושלים בזמן המלחמה.

בשנת 1976 בזמן שסבא, סבתא וילדיהם גרו בדירה בסמטת המעלות רמת השרון החל דוד יוסי, הבן  הבכור של סבא, שהיה בן 19, בהיותו עתודאי, להתעניין בלימודי יהדות והלך למפגשים רוחניים בביתו של הרב אדס ברמת השרון. סבא החליט להתלוות ליוסי בפגישות אלה וכך התחיל תהליך החזרה בתשובה של סבא. סבא הגיע מבית שומר מצוות (חשוב לציין שרוב היהודים שחיו בגולה שמרו מצוות ואורח חיים דתי) סבא עבר נקודות שונות בחייו שגרמו לו לשאול שאלות קיומיות ומה הוא תפקידו בעולם? האירועים שהשפיעו עליו הם: 1. העלייה עם אחיו לארץ, בגיל 15, ללא המשפחה באותו זמן, כאשר אינו יודע עברית ואינו מכיר את המנטליות של ארץ ישראל, הגעה מקהילה יהודית גלותית אל מאבק יהודי ארץ ישראלי למען הקמת מדינה. 2. מעבר בין שמרנות דתית לפתיחות חילונית, שהייתה בזמן הלימודים במקווה ישראל והקמת הנח"ל בצה"ל. 3. קריסת מפעל הטקסטיל בירושלים, שהיה. 4. פציעה ברגל בזמן הקרבות של מלחמת ששת הימים ותהליך שיקום ארוך.  5. נפילתו של אחיו של סבא, דוד פוליטי, בעת מילוי תפקידו בשירות מילואים בסוף שנת 1969 6. מותו של אביו של סבא, רבנו יום טוב פוליטי, בשנת 1970. 7. התנהלות היומיום של פרנסה וגידול משפחה.

אורח החיים החדש של סבא שחזר בתשובה התחיל בקיצוניות והתמתן עם הזמן, תוך כדי שהמשפחה  מקבלת את אורח החיים החדש, וכל אחד מבני המשפחה מגיב לזה בכבוד ובדרכו הוא.

כיום סבא אליעזר מקיים אורח חיים דתי יהודי, שמח באורח החיים הזה, משמש כשליח ציבור בבית הכנסת, כחזן וכקורא בתורה, וכנושא דרשות פופולרי בקרב המתפללים.

בנו הבכור יוסי הקים משפחה, מתגורר במגדל העמק, הפך לרב, ומנהיג קהילה בעיר. כמו כן משמש בתפקיד מפקח ראשי אזורי של הצפון במערכת החינוך הדתי.

הזוית האישית

סבא הסיפור שלך נשמע מאוד מעניין ואתה נשמע לוחם טוב ואמיץ

מילון

אבוג'ינסק ובוקס אויו בוק
בוקס אויו בוק פירוש המילה היא חמור בן חמור בטורקית

ציטוטים

”בעיה שאפשר לפתור אותה בכסף, היא לא בעיה“

”אין בעיה. (להרגיע את המבקש, בזמן שאין כוונה לעשות כך)“

הקשר הרב דורי