מאגר סיפורי מורשת

סיפור אישי של סבא זאב גולצמן סבא של אורי גולצמן

איך ההורים שלי שרדו את המלחמה בין גרמניה לרוסיה.

אמא של נולדה בשנת 1908 ואבא שלי בשנת 1907 בליטא.

כשהתחילה מלחמת העולם הראשונה ליטא הייתה בתוך רוסיה והעבירו אותם מליטא לרוסיה.

בשנת 1915 תחילת מלחמת העולם הראשונה הוציאו אותם לרוסיה. ואז שם היא הלכה לבית ספר ולמדה רוסית (לפני זה היא לא ידעה רוסית, כי גדלה בליטא ולמדה רק ליטאית).

כשנגמרה מלחמת העולם הראשונה וברוסיה הייתה מהפכה החזירו אותם לליטא וליטא נהייתה מדינה עצמאית.

ליטא הייתה עצמאית רק עד שנת  1939 ואז היה הסכם בין רוסיה לגרמניה שהאזור שהם גרו בו הפך לחלק מרוסיה והאזור לידם הפך לחלק מגרמניה.

בשנת 1939 אמא שלי התחתנה עם אבא שלי והם גרו בעיירה שקטה בליטא.

סבא רבא של אורי גולצמן

בשנת 1939 כשנכנסו הרוסים הם היו צריכים אנשים שידעו ליטאית ורוסית כדי לתרגם מרוסית לליטאית את כל הנאמר בשביל האוכלוסייה הליטאית.

הרוסים לקחו את אמא שלי לעבוד כדי שתעבוד כמו פקידה ומתורגמנית במשרד הגיוס,

למרות שהיה הסכם בין רוסיה לגרמניה, גרמניה התחילה מלחמה ב-21 ביוני 1941.

גרמניה התקדמה לרוסיה והגיעה לאזור המגורים של הוריי והאחראי על משרד הגיוס אמר לאימי לאסוף הכל ולקחת את בעלה (אבי) כדי שהם יוכלו לברוח. הם ברחו בתוך המשאיות של הצבא, וכך הוריי שרדו.

לצערנו הגרמנים תפסו את כל המשפחה שלי והרגו את כולם.

סיפור אישי של סבתא רונית גולצמן סבתא של אור גולצמן

איך אמא שלי ניצלה מהשואה?

מאת: רונית גולצמן, סבתא של אורי גולצמן

אמא שלי נולדה בליטא, לפני השואה וכאשר השואה התקיימה היא הייתה בת 15.

כמעט לא נשארו יהודים.

אמא שלי נולדה למשפחה בת 7 ילדים (9 נפשות). מכל המשפחה נשארו רק אמא שלי ואח שלה. אח שלה נשאר בחיים מפני שבשנות ה-30 הוא עלה לישראל, לקיבוץ יגור.

בשנת 1941 כשהיו כל מיני שמועות שהגרמנים יבואו ויעשו ליהודים צרות, אך אף אחד לא האמין כי הם אמרו שהגרמנים היו כל כך אינטליגנטים ואין מצב שהם יעשו דבר כזה.

באותה תקופה בליטא היו חיילים רוסים כי ליטא הייתה בזמן זה תחת הכיבוש הרוסי- ברית המועצות.

בין חיילים היה נער ממוסקבה, חייל יהודי ושם משפחתו היה גלפרין. הוא התחבר מאוד עם המשפחה של אמא שלי.

האחיות של אמא שלי היו נשואות ולכולם היו ילדים וכולם נספו בשואה. בערב שאמרו שאוטוטו תתחיל מלחמה הוא אמר שהוא יכול להציל בן אדם אחד ולרשום שהיא אשתו.

אמא שלי הייתה אז בת 15 והיא הייתה מאוד גבוהה ומפותחת והמשפחה שלה החליטה שהיא הכי קטנה אז צריך להציל אותה.

יום לפני מלחמה הם "חיתנו" את אמא שלי ואת הנער בלי חופה ובלי כלום (הלכו ורשמו שהיא אשתו כדי להציל אותה) ונתנו לה את השם משפחה גלפרין.

לאחר כמה ימים פרצה מלחמה ונתנו לחייל הזדמנות להציל את אמא שלי. הם ברחו. וככה אימי לא יודעת עד היום מה קורה עם משפחתה המקורית.

כשהם הגיעו לרוסיה אמא שלי שינתה את הגיל שלה כדי שיחשבו שהיא מבוגרת יותר כי לא יתנו כלום לילדה בת 15.

כשהגיעו שלחו את אמא שלי לאוזבקיסטן לבית ספר לאחיות ושם הוסמכה להיות אחות.

בשנת 1942 שלחו אותה להילחם, לאחר המלחמה (ששרדה) קיבלה הרבה תעודות הוקרה כי היא הצילה המון אנשים בשדות הקרב ובסוף  המלחמה קיבלה קצונה בדרגות נמוכות.

אמא קיוותה שתפגוש מישהו מהמשפחה שלה, אבל שרפו להם את הבית וגנבו הכל.

2 אחים שלה התנגדו לנאצים אז תלו אותם באמצע כיכר. את שאר משפחתה אספו עם עוד כמה אנשים וירו בכולם.

היום אני מנסה למצוא משהו בשם משפחה של אמא שלי ולא, כלום היום אין אף אחד, הרגו את כולם. ובגלל זה אסור לשכוח את השואה וצריך לזכור אותה טוב מאוד.

סבתא רונית ביום חתונתה

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" בבי"ס טל בראש העין שנת תש"פ (2020). המורה המובילה – דנה אשרף.