מאגר סיפורי מורשת

השם המלא שלי הוא שמשון יוסף, שי זה בעצם ראשי תיבות, ש' זה משמשון וי' זה מיוסף.

הורי החליטו לקרוא לי כך משום שאבא של אמי, שמשון, נספה בשואה והיא רצתה לקרוא לי על שמו. ויוסף על שם האח של אבי שמת זמן קצר לאחר מלחמת השחרור, עוד לפני שנולדתי. הורי לא הסכימו על שם ובגלל שנולדתי ב- א' בתשרי , חברה אמרה להורי שהם קיבלו מתנה לכבוד ראש השנה, קיבלתם שי, ושי זה ראשי תיבות של שמשון יוסף אז קראו לי שי.

כל תקופה היא מיוחדת בעצמה, אבל זמן קצר לאחר שקמה מדינת ישראל, אחרי מלחמת השחרור היתה תקופת "צנע" בארץ, המצב מבחינה כלכלית היה קשה, לא היו מספיק עבודות מצד אחד, מצד שני, התחילו גלי עליה גדולים, לא כולם ידעו לדבר אחד עם השני, באו מתרבויות שונות וזה היה ממש ההתחלה של גיבוש העם שיושב בישראל.

רוב המשפחה של אימי הושמדה בשואה. אבל מצד אבי, יש משפחה גדולה. משפחת פיין, שהיא חלק מהמשפחות הראשונות, שהקימו את המושבות הראשונות בארץ ישראל. וזה מבחינתנו בהחלט דבר מאוד מחייב.  הסבא רבא שלי ששמו דוד אייזנברג היה מראשוני יסוד המעלה. הסבא שלי, שהוא אבא של סבא הגיע לפה כשהיה רק בן חמש עשרה. סבא חי משה התחתן עם יוכבד שהיא הבת של משפחת אייזנברג מיסוד המעלה, והם היו ראשונים למייסדי מטולה. סבא חי משה עלה למדוד את האדמות של מטולה שקנה הברון. האחים של סבא שרגא הקימו ישובים בארץ ומושבים, ככה זה שעולים ראשונים לארץ וממש נמנים על דור המייסדים של המדינה.

כמו הרבה אחרים הלכתי לבית הספר, ולאחר מכן התגייסתי לצבא. כשהייתי נער בסוף בית ספר היסודי, הצבא היה מאוד משמעותי במדינת ישראל, ולכן הלכתי לפנימייה צבאית. לא סיימתי את הפנימייה הצבאית, ונאלצתי לעזוב. המשכתי בבית הספר הריאלי, ובהמשך למדתי בטכניון. הייתי בשירות צבאי שמונה שנים. גם אחים שלי שירתו ומשרתים בצבא, וזה דבר חשוב בפני עצמו גם כן.

לימודי הנדסת מכונות עניין אותי מאז שאני ילד קטן, ותמיד ידעתי שאני רוצה להיות מהנדס מכונות.

שרתתי בצבא ב"מלחמת יום כיפור", ואחר כך השתתפתי במלחמת "שלום הגליל". בצבא עברתי הכשרה של הכינות המסתערים, אבל בפועל כיוון שהייתי עתודאי ומהנדס, שובצתי לחיל האויר ושם עסקתי בתחום מבנה המטוס, והייתי בין האנשים הראשונים, ששינו שם את כל המבנה של החזקת  מבנה מטוס בחיל האויר.  הייתי מפקד מטוס ראשון בחיל האויר, ואחרי שראו שזה ממש מוצלח, יישמו זאת בכל הבסיסים. היו תהליכים נוספים שעשיתי מבחינה הנדסית בחיל אויר שהיו גם כן פורצי דרך.

יש הישגים מאוד גדולים של המדינה, בתחום המדע, הפיתוח והתעשייה שישראל מובילה בעולם.  בטכניון למדתי גם הנדסה רפואית, תוך כד לימודי תואר ראשון בהנדסת מכונות.  בשנתיים האחרונות גם למדתי  הנדסה רפואית. ישראל היא המובילה בעולם מבחינת פיתוחים רפואיים. נושא הרכב האוטונומי מבוסס על פיתוח של תוכנות ישראליות. ישראל נקראת הסטארט אפ ניישן של העולם. יש הרבה דברים שמדינת ישראל מובילה בהם, אפילו עכשיו בקורונה מדינת ישראל מובילה בעולם בחיסונים של הקורונה. מסתבר, שדווקא אנחנו עם המבנה של מערכת הבריאות שלנו, מסוגלים לחסן את כל אזרחי המדינה, הרבה יותר מהר מאשר מדינות אחרות, והרבה אנשים לא מבינים למה מדינת ישראל מצליחה לחסן את האזרחים שלה כל כך מהר. בעולם למשל, בארצות הברית, אנגליה, צרפת ועוד, קצב החיסון הוא הרבה חלש. זאת אומרת שאנחנו יודעים לפתח מערכות ושיטות שאחרים רק מסתכלים עלינו ומקנאים בנו. ישראל היא מדינה מאוד מתקדמת מבחינה טכנולוגית, ומבחינה כלכלית. מספר זוכי פרס נובל במדינת ישראל למרות שהמדינה קיימת 72 שנה, הוא הגבוה בעולם. ארבעים אחוז מזוכי פרס נובל הם יהודים.

הבית של אבא שלי ואימא שלי היה בית מסורתי ואנחנו חגגנו את כל החגים מידי שנה בשנה.

בנערותי למדתי בבית בירם וגרתי בקריית מוצקין, הייתי יורד מבית בירם עם ההסעות של בית הספר הריאלי ב"הדר" ומשם הייתי נוסע באוטובוס לקריית מוצקין. בתחילת השנה של הכיתה השביעית, שאלו אותי אם אני רוצה לעזור לתלמידים מעוטי יכולת, ובמשך שנתיים, כשלוש פעמים בשבוע, הייתי עוזר לתלמידים מעוטי יכולת בבית הספר הריאלי. אמרתי לעצמי, בעת לימודי בטכניון, שזו מצווה חשובה שעשיתי, ואני צריך להמשיך אותה. הלכתי למחלקת הרווחה בעיריית קריית מוצקין, ואמרתי להם שאני מוכן ללמד ילדים בלי כסף, ילדים ממשפחות שיד הוריהם אינה משגת לשיעורים פרטיים, ושאני אוכל ללמד אותם. ארבע שנים נתתי שיעורים פרטיים לילדים בלי כסף.

הכרותי עם אישתי שולה –  בשנתיים האחרונות שלמדתי בריאלי

לאחר שהתגייסתי פגשתי ברכבת את שולה, עוד לא ידעתי מי היא. חברה של שולה ששירתה יחד איתה, והכירה אותי מקריית מוצקין, הציעה שאני אלמד את שולה. שולה הייתה חצי שנה במילואים במלחמת יום כיפור כשהלימודים בטכניון המשיכו. אז אפשרו לסטודנטים שהיו במילואים, ללמוד מהבית בערך כמו היום.  שולה התקשתה במקצוע תורת החוזק, אז אמרתי לעצמי יש פה עוד הזדמנות להמשיך לתת שיעורים פרטיים ולא לקחת כסף. לימדתי את שולה את תורת החוזק, לקראת בחינת הסימסטר שלה, כי כל הסימסטר היא בעצם לא הייתה בכיתה.  עזרתי לה, ובסופו של דבר היא עברה את הבחינה, ככה הכרתי אותה. ובסופו של דבר קיבלתי "שכר" מאוד מאוד גבוה על מצווה זו שעשיתי. התחתנו בחיפה כשהייתי בן עשרים וארבע ושולה היתה בת עשרים ושתיים.

הרגשתי שזו זוגיות לחתונה, היה לי חשוב מאוד להקים בית כמו שצריך, ושיהיו לי ילדים. היה לי חשוב מאוד לראות מאיזה בית הבחורה שאני יוצא איתה. היו ארבע, חמש בחורות שיצאתי איתן, אך לעומת זאת  כשבאתי ללמד את שולה כלל לא חשבתי להתחיל איתה. חשבתי מתי אוכל ללמד אותה, כי הרי הייתי כל השבוע בצבא. כשהייתי חוזר הייתי עולה לשולה בשכונת הדר ושם הבית שלה היה כבר מוכן לשבת, נקי, ומסודר,  וזה כבר פתח לי איזושהי דלת  בלב.

בזמני הפנוי אני אוהב ללמוד, ולקרוא. פעם גם הייתי רוקד ריקודי עם אבל עכשיו אין. אני ושולה עובדים הרבה מאוד במשך השבוע, ולכן אנחנו הולכים לטייל בסוף השבוע. אני לא נוסע בשבת, אז אנחנו מטיילים פחות ממה שבדרך כלל. אני ושולה טיילנו גם הרבה בחו"ל במשך השנים. למשל, היינו בארצות הברית שלוש פעמים, והיינו גם באירופה בהרבה מקומות, ונסענו גם לאלסקה. שילבתי טיולים עם נסיעות עבודה. שנינו נהנים מאוד ואוהבים לטייל. שולה אפילו יותר ממני. היות ואני  לא יכולתי לנסוע לטייל פעמים רבות, עקב עבודתי, שולה הייתה נוסעת לטייל בחו"ל, פעם עם האחיות שלה, ופעם עם בנות הדוד שלה. שולה נסעה הרבה יותר ממני לחו"ל כי אני לא יכולתי בגלל העבודה.

הזווית האישית

מאיה וגילי: נהנינו לראיין את שי פיין, הסיפור שלו מדהים, והתעניינו במיוחד כשסיפר על איך הוא הכיר את שולה אשתו. אנחנו מאחלות לו שייהנה גם בעתיד עם שולה,  ושימשיכו לטייל ביחד.