מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורו של סבא שמעון היקר

סבא שמעון ואני
תמונתו של סבא שמעון בילדות בבית גמליאל
מילדותו של המושב עד לחברת הובלות.

ילדותי

נולדתי בינואר 1953 ערב שבת אני הילד הצעיר במשפחה, כשבחוץ היה סערה גדולה מאוד וגשם זלעפות. ונחל שורק עלה על גדותיו וכל מושב "בית גמליאל" הוצף במים; הגשר בכניסה למושב קרס והתנועה נחסמה משני הכיוונים-ובלית ברירה אמי ילדה אותי בביתנו במושב בעזרת השכנות. ולאחר מספר ימים שלא הצליחו לתקן את הגשר  זרקו לנו אוכל ממטוסים במרכז המושב בחביות.

בית ילדותי

גדלנו חמישה ילדים  בחדר אחד כשהמטבח מקלחת ושירותים היו בחצר, כשהיינו צריכים לשירותים היינו יוצאים בליווי של אח. למרות כל הקשיים והעוני אמי דאגה כל יום לבשל למשפחתנו אוכל טעים וחם.

חלומות ילדות

רציתי להיות מורה. מבין משחקיי המאולתרים בילדותי הייתי לוקח קופסאות שימורים ומעמיד אותן לפניי והם היו התלמידים שלי וכך עברתי על החומר שלמדנו שיטה יעילה כדי להתכונן למבחנים. היה לנו סוס ושמו בונדי מאוד אהבתי אותו ומתגעגע אליו. הנכדים מאוד אוהבים לשמוע עליו. עברתי איתו הרבה חוויות, עבדנו איתו בשדה בגידולים שונים וכן הבאנו איתו יום יום אוכל לפרות שברפת כמו כן לקחנו איתו את החלב למחלבה. יש לציין שהוא היה הכלי תחבורה שלנו. מכונית אז לא היתה לאף אחד במושב.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-1

אני והסוס בונדי

השכונה שלי – בית גמליאל

בילדותי למדתי לפנה"צ בבית הספר היסודי במושב.למדנו בין חמישה לעשרה ילדים בכיתה! ואחה"צ למדתי ב"חידר" ושם למדנו רק לימודי קודש,אני רוצה לציין שהמורים והמלמדים דיברו בקושי עברית שוטפת והכניסו הרבה מילים ביידיש או בהונגרית. בנוסף יש לציין שבמושב שלנו לא היה כביש סלול וללא תאורת רחוב בכלל. כדי ללכת בחושך, לקחנו קופסה של שימורים פתחנו אותה מצד אחד וקשרנו אליה חוט ברזל כדי להחזיק את הקופסה ובתוך הקופסה שמנו נר דולק וכך ראינו את הדרך.

 

 

בבית המשפחה עם ההורים דיברנו בהונגרית,ובין האחים בעברית. ועם חלק גדול מאנשי המושב המבוגרים דיברנו יידיש והונגרית. כהייתי בן 23, הכרתי  את סבתא, דרך חבר טוב שהייתה לו חברה, שהביאה איתה חברה אחרת למפגש וכך הכרנו וב"ה אנחנו ביחד עד היום. הייתי בן 23, ואשתי בת 19. החתונה התקיימה באולמי חן בפתח תקווה, מכיוון שאני הייתי בין הראשונים שהתחתן מהחבורה שלי כולם השתתפו בחתונה שהייתה מאוד, מאוד שמחה ומרגשת.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-2

אני ואשתי המהממת

השואה והשפעתה על חיי

נולדתי להורים  שעברו את השואה בצורה קשה ביותר, אמי הייתה בת 17 כשהחלה השואה,היא הייתה בגטו כ5 שנים ועבדה בעבודות שונות ומשונות. אבי ז"ל  איבד בשואה אישה וחמישה ילדים כשהגדול היה בסך הכל בן 11. אבי חזר לאחר המלחמה הביתה ואז גילה שאיבד את כל משפחתו והוא לבד. כעבור זמן קצר הוא התחתן בשנית עם אמי כשאבי בן חמישים ואמי רק בת 26 ונולדו להם חמישה ילדים כשאני הקטן שביניהם ואבי היה בן 60 כשאני נולדתי.

אבי נפטר בן 80 ואני הייתי רק בן 20.

הצבא

התגייסתי לצה"ל בגיל 19 דחיתי את השירות מכיוון שבאותה התקופה היה למשפחתנו רפת פרות, ואבי היה כבר מבוגר לעבודה ברפת ובאותה תקופה אחי היה בצבא ואני עבדתי ברפת אז חיכיתי שהוא ישתחרר ואז אני התגייסתי. בתחילת השירות שירתי בחיל החימוש, לצערי אבי נפטר באמצע השירות והייתי חייב להיות בבית לעזרה במשק, ביקשתי  מהצבא לעבור חיל העבירו אותי לרבנות הצבאית ושם היית לי אפשרות להיות בבית יותר.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-3

אני ומשפחתי ברקע הרפת

כרגע

אני אבא לארבעה ילדים חמודים וסבא ל13 נכדים כן ירבו כולם חמודים ומוצלחים ב"ה. אני בעל עסק להובלות תוצרת חקלאית לבתי אריזה וליקבים. אנחנו גרים במושב "בית גמליאל" ומארחים את כל הילדים והנכדים בשמחה ומודים לה' על כל הטוב והמשפחה הנהדרת ובמיוחד מנחמי שלנו.  שקרוי ע"ש סבא מנחם ז"ל.

הזוית האישית

סבא שמעון: החוויה בראש ובראשונה הייתה להיות איתך בשעת איכות.ובנוסף להיווכח עד כמה אתה חכם ומעניין ומבין עניין.

מנחם: קודם כל תודה, גם לי היה ממש ממש כיף לבלות איתך שעת איכות היה ממש כיף. ואני מאחל לך בריאות עושר ואושר.

מילון

קוסנם
המילה תודה בהונגרית.

ציטוטים

”"אין דבר העומד בפני הרצון"“

הקשר הרב דורי