מאגר סיפורי מורשת

סבא שמיר נולד בחיפה בתאריך 10.5.48 ארבעה ימים לפני הכרזת המדינה. השם שמיר שניתן לו על ידי סבתא רבתא ירדנה וסבא רבא מאיר היה חלק מהווית החיים באותה תקופה. השלטון בארץ היה בידי הבריטים. הם לא אישרו לתחנות רדיו עצמאיות לשדר. להגנה שהייתה המחתרת הגדולה ביותר היתה תחנת שידור סודית ששידרה מידי יום לתושבים היהודים בארץ. על מנת לידע את השומעים שמתחילים בשידורים, היו מודיעים ברדיו את הסיסמא לשידורים בהודעה "תלם שמיר בועז". שמשמעותו הייתה "תחנה לשידור במחתרת". ההורים של סבא אימצו את השם שמיר  וקראו לו לזכר תקופת המחתרות לפני הכרזת המדינה שהייתה בתאריך 14.5.48.

סבא רבא מאיר וסבא שמיר

את שנתו הראשונה, סבא גר בחיפה ולאחר מכן עבר עם הוריו לגור בטבעון. בגיל 6 עברה משפחתו לגור ברמת גן. סבא הוא בן למשפחות וותיקות בישראל. סבא רבא, מאיר, עלה ארצה בהיותו בן שנתיים. סבתא רבתא, ירדנה, היא ילידת ירושלים.

בהיות סבא בן בר מצווה, סבא שלו, צבי, ברך אותו לרגל המאורע. "בר מצווה במשפחתנו זה לא רק זכות. זה גם חובה עשה תמיד ואל תמתין שיעשו עבורך, הייה עצמאי ואל תתן לכל בעיה להרפות את ידיך, תיזום ותוביל כי רק כך תבוא הברכה, הייה טוב לסביבתך כי כך תמיד יעריכו את פועלך". לפני גיוס סבא שמיר לצבא סבא צבי ביקש ממנו ואמר: "אנחנו משפחה של מקימי הארץ ולכן בקשתי שתמשיך את המסורת, תהיה קצין ותדע להוביל בשלום ובביטחה את ההולכים אחריך". שתי הברכות הללו השפיעו על סבא ומהלך חייו וליוו אותו במהלך חייו. משפטים אלו ליוו ומלווים את סבא עד היום. מילים שחלקם הפכו למעשים במהלך חייו של סבא כפי שמתואר גם במסמך הזה.

סבא רבא עבד בחברות מקורות ותה'ל (תכנון המים לישראל) שהן חברות לתכנון והקמת מפעלי מים וחקלאות. סבתא רבתא ירדנה הייתה עובדת סוציאלית ולאחר מספר שנים מונתה להיות קצינה בכירה בשרות בתי הסוהר. לאורך כל תקופת השרות היא הייתה אחראית על שיקום האסירים והחזרתם למוטב. סבתא רבתא הקימה את בית הסוהר היחידי לנשים וניהלה אותו והגיעה לתפקיד סגן מנהלת שרות בתי הסוהר. סבתא הקימה את כל מערך שיקום האסירים בארץ.

כאמור, סבא רבא מאיר היה מנהל בכיר בחברת תה'ל במסגרת עבודתו יצאו סבתא רבתא וסבא רבא לשליחות בפרס (אירן). בפרס הייתה רעידת אדמה מאד חזקה. יותר מעשרים אלף אנשים נהרגו. ממשלת ישראל שלחה משלחת בראשות סבא רבא לסיוע לאזור הפגוע. סבא רבא  ניהל את כל שיקום האזורים שנפגעו. הסיוע שניתן היה בעיקרו בחקלאות ובבניית תשתיות מים. במקביל, סבתא רבתא עסקה בסיוע בחינוך ובשיקום בתי הספר המקומיים.

סבא שמיר בזמן הזה נשאר לבד בארץ וגר אצל דודים שלו.

סבא למד בבית ספר תיכון בשם בליך ברמת גן. בתקופת לימודיו היה גם פעיל מאד חברתית בסיוע לילדים בישובים שהיו בהם פערי חינוך. בין היתר הוא אירגן פעילויות של תלמידי בית ספר התיכון בליך בשכונות ומקומות מצוקה. המתנדבים סייעו בפעילויות חברתיות וסיוע בלימודים לתלמידים חלשים בבתי הספר ביהוד ובבית דגון.

בזמן לימודי התיכון, סבא היה שובב, ופעם אחת המורה מאד כעסה עליו כאשר עשה מעשה קונדס. היא צעקה עליו ואמרה לו "מיד להביא מישהו מהבית". המורה התכוונה לאחד מההורים. מכיוון שההורים של סבא היו בפרס, כמובן הוא לא יכול היה להביא אותם. ואז לשם הלצה הוא הביא את הכלב שלו במקום. המורה לא קיבלה את ההלצה יפה ולכן סבא קיבל עונש נוסף מהמורה. עד היום במפגשים של בוגרי בית הספר של סבא זוכרים ומזכירים את האירוע.

סבא סיים את לימודיו בתיכון בליך ברמת חן, מחזור ד בשנת 1966.

סבא התגייס לצבא והתנדב לשרות בחיל הצנחנים. הוא היה קצין באחת היחידות היותר קידמיות. במסגרת שירותו הוא השתתף במספר מלחמות ופעולות קרביות שבזמנו היו גאוות כל המדינה. אחת הפעולות שבזמנו היתה מסווגת כסודית ביותר והתפרסמה מאוחר יותר נקראה "מבצע תרנגול 53". סבא היה מהמפקדים של הפעולה. במבצע זה יחידת צנחנים מיוחדת הוטסה על ידי הליקופטרים במעמקי שטח מצריים. לאחר מסע רגלי מפרך היחידה הגיע לבסיס סודי מיוחד של המצרים שבו הותקן מתקן הראדאר המצרי. הראדאר הזה וכמוהו גרמו בשעתו נזקים וקורבנות רבים לחיל האווויר הישראלי. היחידה של סבא הצליחה לכבוש את מחנה הראדאר והמתקן עצמו בהפתעה. במבצע טכני מורכב הצליחו החילים לנתק את הראדאר על כל מכשיריו ולתלות אותם על מתלים של הליקופטרים "ולגנוב" את מתקן הראדאר הסודי של המצרים ולהעבירו לשטח ישראל.

סבא השתחרר מן הצבא והחל לעבוד בשירות הביטחון בתור איש ביטחון במטוסים. במסגרת הפעילות הזו הוא הכיר את סבתא (יעל) שהייתה דיילת באל על. מיד עם סיום עבודתו בשירות הביטחון, סבא יצא ללימודים בניו יורק, ארה"ב. כשנה לאחר מכן סבא וסבתא התחתנו. לאחר החתונה הם נסעו לארה"ב ללימודים. סבא למד באוניברסיטה בניו יורק לימודי מתמטיקה ומדעי המחשב וסבתא למדה ניהול תיירות.

כעבור כשלוש שנים נולד תומר בנם הבכור (אבא שלי) בארה"ב. בתום שש שנים הם חזרו לישראל וגרו בהרצליה. דוד שלי אלון, נולד כעבור שנה מאז חזרתם לישראל. סבא, סבתא, אבא ואלון גרו כמשפחה שמחה בהרצליה ועברו לאחר מכן לגור ברעננה.

סבא במקצועו היה מתמטיקאי ואיש מחשבים. במסגרת עבודתו עבד בחברות טכנולוגיות מתקדמות. סבא היה בין הראשונים שהקימו את חברת סאיטקס, מראשונות חברות ההיי טק בישראל. לאחר מכן עבד סבא בחברת דיגיטל מחשבים. במסגרת העבודה נשלח סבא לארה"ב. כל המשפחה עברה לגור בבוסטון למשך שלוש שנים.

המשפחה חזרה לארץ ועברה לגור ברעננה. שם סבא המשיך בפעילותו בתעשיית ההי טק ואף היה יזם ושותף בהקמת שתי חברות הזנק (סטארט אפ).

תומר ואלון, הילדים של סבא וסבתא הפכו כבר לגדולים. הם סיימו את לימודיהם בתיכון, שרתו בצבא ואף הקימו משפחות משלהם.

סבא וסבתא יצאו לשליחות לארה"ב פעם נוספת. הם שהו בקליפורניה במשך שלוש שנים. הניתוק מן הילדים לא היה להם קל. בזמן השהות שלהם בקליפורניה נולדתי אני! סבתא החליטה שהיא לא רוצה יותר להיות רחוקה מהמשפחה ולכן הם החליטו לחזור חזרה לישראל.

כיום סבא וסבתא גרים בהוד השרון. סבא יצא לגמלאות לפני שנתיים. הוא פעיל במספר פעילויות כמתנדב. הוא פעיל בפעילויות חילוץ והגנה בתקופות משבר בעירית הוד השרון ולאחרונה גם פעיל באגודה לעידוד יזמים צעירים ומשמש כמנחה לתלמידים בבתי ספר באזורי פריפריה כמו לוד ורמלה.

בזמנו החופשי אנחנו מבלים הרבה ביחד. אנו יוצאים לחופשות וטיולים משפחתיים וכמובן מבלים הרבה פעמים ביחוד בסופי שבוע.

קישור לאתר ניצני השרון – למצגת

הזוית האישית

אלה: למדתי מהעבודה של הקשר הרב דורי שמסכת חייו של סבא ומשפחתו מיום לידתו ועד היום תמיד הייתה קשורה למדינת ישראל, תמיד היתה קשורה ליוזמה והתנדבות ולאהבת הסביבה וביחוד המשפחה.

המצגת של סבא שמיר עפרוני ונכדתו אלה.