סיפורו של סבא רבה כניצול שואה
סיפור ההישרדות של סבא רבה במהלך אירועי מלחמת העולם השניה
ביום הראשון של מלחמת העולם השניhה נכנסו החיילים הגרמנים לעיירה בה סבא גר.
כל היהודים נאלצו לעבוד בעבודות קשות : פינוי הריסות , חפירות, ניקוי כבישים. העבודה התנהלה תחת
שמירה של החיילים הגרמנים שהתעללו ביהודים ודרשו שהכל יתנהל במהירות. סבא היה צעיר ולכן היה
צריך לסחוב דברים על הגב. סבא יכל לעמוד בזה אך למבוגרים היה מאוד קשה לסחוב דברים.
אחרי כמה שבועות הגברים היהודים בגילאי 16-60 קיבלו פקודה מהנאצים להתכונן ליציאה מחוץ לעיר.
היה עליהם להכין תיק לפי רשימות מסודרות של הגרמנים. הם התייצבו בשבע בבוקר בתחנת הרכבת בעיירה
כשהם מלווים על ידי בני משפחותיהם. סבא התייצב יחד עם אביו. אחיו אגון נשלח במשלוח הראשון שבועיים
קודם לכן. העמיסו את כולם בקרונות מסע של בהמות, 40 עד 50 איש בתוך קרון עם קש על הרצפה ובלי שירותים.
כל הנסיעה לא נתנו להם אוכל. לפי ההוראות היה צריך להכין תרמיל צד עם אוכל ליומים שלושה.
אמו של סבא הכניסה לתרמיל את התפילין שסבא קיבל לבר מצווה.
הרכבת נסעה מזרחה לכיוון פולין, והנסיעה נמשכה שלושה ימים.
סבא הגיע לעיר ניסקו על נהר סאן, שם הרכבת עצרה. הורידו את כולם מהקרונות בצעקות ופקדו עליהם
לפרוק את המזוודות ולשים על העגלות. העגלות לא היו רתומות לסוסים , אלא היהודים סחבו אותן בגשם ובבוץ.
הם הגיעו למחנה עבודה ולא היה שם מקום. אז פזרו אותם לכפרים ביערות לובלין ושיכנו אותם בצריפים של
מקומיים בלי השגחה צמודה. למעשה היה זה ניסיון של הנאצים לנקות את האזור מהיהודים ולכן העבירו אותם
לאזור ניסקו שהיה קו הגבול בין השליטה הגרמנית לסובייטית. (מהמקומיים נודע להם שהם לא רחוקים
מהגבול הסובייטי).
אחרי 3 שבועות סבא הצליח לשחד מקומיים להוביל אותם לנהר ובסירות לחצות לצד השני הסובייטי.בצד
השני השומרים הסוביטיים גילו אותם והכריחו אותם להסגיר עצמם. הם היו קבוצה של כ 30 איש. ריכזו אותם
לצעדה בשלשות עד לעיירה למעצר. המעצר היה בבי”ס מקומי שם התחילו לתחקר אותם ונתנו להם מים ומעט
מזון. הסובייטים לא היו עויינים אלא חשדנים. (חשבו שהם מרגלים או מבריחים). בחצר בית המעצר היו הרבה פליטים. להפתעתם הרבה של סבי ואביו הם פגשו את אחיו אגון. זה היה מפגש מרגש ובלתי צפוי, הם התאחדו
והלכו ביחד לחקירה . אבא של סבא הציג בחקירה תעודת אזרחות צ’כית עם שמות ילדים. החוקרים ראו את
הצ’כים כידידים וזה היה לטובתם. שיחרו אותם והם יכלו לצאת מהמעצר.
משם נסעו ללמברג, עיר שהייתה מלאה בפליטים. למזלם פגשו שם יהודים שאמרו להם איפה אפשר לישון.
הם מצאו מחסה במועדון של אקדמאים , יחד עם פליטים רבים אחרים. הם השאירו את אבא של סבא
באולם וסבא ואחיו אגון התחילו ללמוד על העיר. הם היו צריכים לחפש אוכל ומגורים.
במפתיע התברר שאריקה, אחותו של סבא ואלפרד חבר שלה היו בלמברג!
אריקה ואלפרד הגיעו ללמברג בתחילת המלחמה ומצאו חדר להשכרה אצל אלמנה שחיה באזור יוקרתי.
הם נפגשו במפגש מרגש ועברו לגור בחדר כולם יחד.
השכונה היhתה שכונה של עשירים, וסבא קנה מסור וגרזן, הלך מבית לבית בקור ובשלג וחתך עץ לחימום
תמורת תשלום או תמורת אוכל. זאת היה פרנסתם.
אבא של סבא שלי היה עומד בתור ללחם וחלב שהם קיבלו בהקצבה.
אחרי החורף ב1940 היחסים בין הסובייטים והגרמנים התדרדרו וגם בלמברג החליטו לנקות את הפליטים
מן השטח שלהם. היו מבצעי איסוף פליטים על ידי המשטרה המקומית. השוטרים הלכו מבית לבית ובדקו.
השוטרים באו הביתה דפקו בדלת ובקשו מהם לעזוב את העיר ולעבור לרכבת. העמיסו אותם בקרונות רכבת,
הפעם הקרונות היו יותר מסודרים עם שרותים יותר אנושיים. כל בני המשפחה נסעו ברכבת מבלי לדעת לאן.
לפי התחנות שהם עצרו הם ידעו פחות או יותר את הכיוון, הם נסעו 3 שבועות ברכבות עם הפסקות בצד.
לא היה פיקוח נוקשה. לא היה טעם לברוח. הם הגיעו לתחנה הסופית לעיר טיומן שבסיביר, שם העמיסו אותם
על אוניית מסע סובייטית שהפליגה צפונה 3 שבועות. הם עברו בסירות לאורך נהר למחנה עבודה בכפייה בטייגה.
הם ישנו בדרגשים מעץ של 3 קומות עם מלא פישפשים וכינים. הם ניסו להסביר לבעלים של מחנה העבודה שהם צ’כים ואלה ששלחו אותם טעו ששלחו אותם. הבעלים לא הקשיבו להם והבעלים של מחנה העבודה אמרו להם
שהם יכרתו עצים ויבנו בתים. הם היו במחנה העבודה 20 חודשים. בעבודה בכריתת עצים.
יצר הישרדות גבר על הקשיים והרגשות החיים היו פשוטים כמו החיים בטבע . כשהגרמנים נכנסו לברית
המועצות והרוסים החלו לגייס חיילים להגן על האדמה מפני הגרמנים הם התארגנו עם המקומים להתקבל
לצבא הרוסי . ובחג המולד כשהשומרים השתכרו ולא שמו לב הצבא הסובייטי באו עם מגלשות וסוסים ולקחו
אותם במרחק 30 קילומטר בשלג כדי לגייס אותם לצבא. המפקד של הצבא המקומי אמר שהוא מסכים לקבל
את סבא שלי ואחיו אגון שהיו כשרים לצבא. אחותו של סבא וחבר שלה נשארו לשמור על אבא . הם היו מרוחקים 1000 ק”מ מהרכבת . לא היו כבישים והנהרות היו קפואים חלק מן הדרך הם עשו במטוס תובלה . 3 שבועות
לקח להם להגיע לעיר כדי להתייצב לצבא בדרך סבא חלה בטיפוס ואושפז בבית חולים עם חום גבוה שם טופל
על ידי רופאים יהודים מתנדבים.
בסופו של דבר סבא התגבר והבריא והצטרף לגדוד הצכי העצמאי הראשון בברית המועצות ובסוף 1942
לאחר אימונים הוא יצא לחזית באוקראינה. בסיום המלחמה סבא חזר עם הצבא הצ'כי לפראג והיחידה
התקבלה בתשואות רבות כשהם צעדו ברחובות העיר .
סבא נשאר לשרת כקצין בצבא בשרות קבע במטה כללי של הצבא .
מילון
סובייטיםתושבי ברית המועצות לשעבר (כיום חבר המדינות העצמאיות)
פליטים
אנשים שנשארו חסרי בית ( או שברחו מביתם ) בגלל מלחמה או אסון אחר
ציטוטים
”ממש ביום הראשון של מלחמת העולם השניה, נכנסו הגרמנים לעיירה שבה סבא גר...“