מאגר סיפורי מורשת

חוויתי את השואה וניצלתי ממנה

סבי, פולביו ג'אנטי, נולד בשנת 1939 באיטליה. והוא מספר: "נולדתי בעיירה קטנה ליד עיר הבירה של איטליה, רומא, שקוראים לה: פונטנה-לירי. נולדתי בשנת 1939, ביום-הכיפורים. הייתי בשואה כשהגרמנים הגיעו לאיטליה. זה היה בשנת 1943 ואני הייתי בן- 4. אנחנו ברחנו לשדות ליד רומא והתחבאנו אצל נוצרים. הם הצילו אותנו.

עיירת הולדו של פולביו: 'פונטנה-לירי'

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה הלכתי לבית-הספר וסיימתי אותו עם תעודת בגרות. לאחר-מכן הלכתי ללמוד ברומא, באוניברסיטה, רפואה ונהייתי לרופא. באותו הזמן הייתה באיזור שבו גרתי מהפכה והצעירים מרדו כנגד המבוגרים. בעיקר בגלל שהמשטר היה מאוד סמכותי כלפינו. שם פגשתי את אשתי באחד מההפגנות שהיו. גם היא למדה רפואה.

סבא פולביו מכין שמן בעיירת הולדתו

אחרי כמה שנים שגרנו בתוך הקהילה היהודית ברומא התחתנו וילדנו שני ילדים, בת ובן שנתנו להם שמות מהתנ"ך שלנו: שרה, כמו שרה אימנו, ושמואל, כמו שמואל הנביא. כשנתנו להם את השמות האלו ידענו כבר שאנחנו רוצים לעבור תהליך של גיור. לאחר הולדת שני הילדים הראשונים באמת עברנו תהליך של גיור בקהילה היהודית ברומא. אני ספציפית לא קורה לתהליך הזה גיור, כיוון שאבות-אבותיי היו יהודים ואנחנו חיינו את חיינו בתור יהודים, ולכן אני מחשיב את עצמי כבעל-תשובה, שחזר למקורותיו היהודיים. אך בקהילה היהודית לא היו בטוחים ביהדות שלי ולכן העדיפו שאעבור תהליך של גיור. בסופו של דבר ילדנו עוד שתי בנות ובן, כך שהיו לנו חמישה ילדים.

העליה לארץ

הבן הגדול שלנו החליט שהוא יעלה לארץ אחרי שיסיים את התיכון וכך גם שתי בנותינו. לכן אני ואשתי החלטנו שנלך בעקבותם ונעלה ארצה. אנחנו האמנו שזוהי צריכה להיות הארץ שלנו והיהודים מחויבים לחיות בה, ולא בחו"ל בין הגויים. ובנוסף, יש לנו את המצוות שאנו צריכים לקיים שה' הביא לנו, ופה אנו יכולים לקיים אותם, בעיקר את המצוות שתלויות בארץ. עליתי לארץ בשנת 2005, לפני 13 שנה. לא עליתי עם אשתי. היא עלתה חמש שנים לפניי, כיוון שהייתי צריך לסיים את לימודיי ואת עבודתי כרופא באיטליה. לכן כאשר סיימתי לעבוד עליתי לארץ.

האמונה

הגיור והעלייה ארצה גזלה ממני ומאשתי מחיר יקר, גם מבחינה כלכלית, כיוון שהיינו צריכים לעבור ערים בין איטליה כדי שילדנו יוכלו ללמוד בבתי-ספר ובתיכונים יהודיים, וגם בקניית דירה בארץ וכל העלייה עצמה, עזיבת עבודות באיטליה, נסיעות בין הארץ לאיטליה בשביל העלייה ועוד. אך לא רק מחיר כספי אלא גם קצת מחיר נפשי- עלינו לארץ שבה אנו לא מכירים את השפה. עברתי דברים בשואה כל-כך נוראיים שעדיין יש לי סיוטים בלילה מהם. ובכל-זאת, האמונה בה' והקרבה ליהדות היא שגרמה לנו להאמין שהכל אפשרי. אם אין אמונה- אז שום דבר לא אפשרי. זוהי הייחודיות של היהדות- האמונה. כי אם לא היינו מאמינים כבר מזמן היינו נכחדים מהעולם עם כל הנסיונות שה' מביא עלינו.

הזוית האישית

פולביו ג'אנטי: כיום, בזכות ה ', יש לי ולאשתי 5 ילדים ו- 9 נכדים ואני חי מאושר בארץ-הקודש.