מאגר סיפורי מורשת

שמי ויקטור, נולדתי להורי ז'נט ואברהם קייזרמן בקהיר שבמצרים בשנת 1943. אני האמצעי מבין שלושה אחים. הבכור: שלמה/סולי, אני ויקטור ורן/ אהרון, אחי הצעיר.

את שנות ילדותי העברתי בקהיר, למדתי בקהיר בבית ספר נוצרי בשם "קולג' דה לאסל", זה היה בית ספר מעורב לילדים מכל הדתות: יהודים, נוצרים, מוסלמים. בין הילדים שררה חברות ולא הייתה אפליה או גזענות על שום רקע. בבית הספר למדנו בשלוש שפות: ערבית, צרפתית ואנגלית. השיעור האהוב עלי היה אנגלית. החבר הכי טוב שלי היה נוצרי בשם ויליאם. בכל שבוע היו מחלקים שלוש מדליות למצטיינים באנגלית ערבית או צרפתית. את בית הספר עזבתי בהיותי בן 13 ב עליתי לארץ ישראל.

יציאת מצרים

במצרים לאבי היה בית עסק ליצור בגדי ילדים.חיינו ברמה טובה בסביבת המשפחה המורחבת דודות, דודים וילדיהם  ובהרמוניה עם המוסלמים. במלחמת סיני בשנת 1956, הנשיא המצרי ג'אמל עבד אל נאצר נתן הוראה לגרש כל היהודים ממצרים. אנחנו הילדים, שלא כל כך התמצאנו אז בפוליטיקה, לא הבנו את ההורים שנחפזו לארוז מזוודות. כל מה שנאמר לנו שאנחנו עוזבים את מצרים. וכך תוך יומיים, ללא אפשרות לקחת שום מסמכים, וויתרנו על כל הרכוש ויצאנו ממצרים. את בר המצווה שלי חגגנו תחת רעש אזעקות והפגזות (מלחמת סיני 1956).

יצאנו ממצרים בשנת 1957 דרך איטליה ועלינו לארץ. בארץ פגשנו את הדודים שלנו שהיו כבר בארץ, והם אלה שיעצו להורים מה לעשות ואיך. כך דודתי אתי (שבגיל 16 עלתה לארץ) ובעלה סם מנוביץ, חברי קיבוץ נחשונים, לקחו אותי תחת חסותם כשהייתי בחברת המשפחה חצי שנה הראשונה בארץ. עד היום אני נזכר ומודה להם על כך.

תקופתי בנחשונים

התקופה בנחשונים חשפה וחישלה אותי לדברים חדשים שעד אז לא הכרתי כמו מטע הבננות, עבודות אדמה, לחלוב פרות וכו׳. מקום שזכור לי כיפי מהחבורה בעיקר ומהחידושים – לעבוד שוב בדברים לא מוכרים. זה המקום שלימד אותי להיות עצמאי ולהרגיש ישראלי לכל דבר עד לגיוס לצבא.

הקליטה בארץ ישראל

אחרי הקשיים בדרך לעלייה לארץ הגענו לארץ ללא ידיעה, אחרי חצי שנה בנחשונים דודתי יעצה להוריי להכניס אותי לקיבוץ לפנימיה בניצנים, המקום שבו עברו עליי נעורי. בניצנים בפנימיה היו נערים ונערות מכל מיני ארצות.

השירות בצבא והקמת משפחה

בגיל 17 וחצי נכנסתי לפנימיה של חיל הים ובגיל 18 התגייסתי לצה“ל (צבא הגנה לישראל). לאחר שירות חובה עברתי לשירות קבע בחיל האוויר ושירתי 25 שנה. סיימתי כקצין בדרגת רב סרן. תוך כדי התחתנתי עם מיכל יפה בשנת 1964 ונולדו לנו שני ילדים: רונית ואיתן – שהם העיקר ובעיקר. יחד עם הנכדים (חמישה במספר): רון, גיא, שיר, בן, ניר שהם האושר בחיינו.  לאחר פרישתי מהצבא ועד גיל 73 עבדתי בשמאות.

הזוית האישית

בן: נהניתי מאוד לכתוב את הסיפור המיוחד והשונה של סבא ויקטור, למדתי גם על חייו וגם על הארץ המיוחדת שלנו.