מאגר סיפורי מורשת

סבא בצלאל מספר לנכדו עידו

סיפורה של המשפחה מתחיל ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים של ראשית המאה הקודמת, שם נולדו וגדלו ששת אחי הבוגרים עד 1935. עם פרוץ פרעות תרצ"ו יצאה המשפחה את החומות ועברה לגור בשכונת מחנה יהודה.

שם ובאותה שנה נולדתי אני עבדכם הנאמן ואחרי עוד נולדו אחי אליעזר ואחרונה חביבה מירי אחותי בת יחידה בין תשעת האחים.

באותם ימים ולאחריהם, תחת שלטון המנדט הבריטי ותקופת המחתרות כשברקע מתנהלת מלחמת העולם השנייה. באווירה שכזו ובמצב של דלות ועוני תחת עינה הפקוחה של אמנו מגדלים אותנו הורינו ומטמיעים בנו חינוך לערכים, של דת ומוסר, אהבת הארץ, שירי מולדת ודרך ארץ.

בשנת 1946 מעתיקה המשפחה את מגוריה מן העיר אל הכפר קריית שאול. זו הייתה מעין מהפיכה בחיי התרבות שלנו. סביבה חקלאית, ריח הפריחה, גני הירק, הממטרות הסובבות, החברה החילונית על כל רבדיה. כל אלה ועוד הוו מהפך בחיינו, מעירונים מובהקים היינו לחקלאים, גם חרשנו וגם זרענו ולא תמיד קצרנו ועם המעט שעשינו שרדנו ונהנינו.

בינתיים פרצה מלחמת השחרור וחרף כל הקרבנות שגבתה המלחמה הניצחונות רדפו זה את זה. חיפה, יפו לוד ורמלה נכבשו. אימת הכיבוש הבריחה את תושבי הכפרים הערבים ואלה נטשו את בתיהם, על כל רכושם. הפקירו את הפרדסים, הבוסתנים, בעלי החיים לכל רוח.

עם שוך הקרבות כשחזרו האחים המגויסים כמו גם חבריהם לנשק. אותם פליטי השואה ההונגרים צבי פריד, יהודה זהר (זאובר), ויעקב בראון, התארגנו יחד עם אחי וכל בני המשפחה לקבוצה ויחד עלינו לאותה גבעה (היום בית הלוחם) ובה קומפלקס של החמולה של זאקי. היו שם מספר מבנים למגורים ולפונקציות שונות. שם גרנו כל אותן משפחות.

לאורך כל התקופה חיינו ללא חשמל, ומים פעמים במשורה כיון שמכון המים הכזיב מידי פעם בפעם. עשינו ניסיונות מוצלחים ופחות מוצלחים לקיים משק עצמאי,אם בלשקם את באר המים, הפרדס והבוסתן, בנינו ושיפצנו, היו חוויות למכביר. היו עליות ומורדות, היו תקוות ואכזבות.

היינו מנותקים מן הציוליזציה וחיינו (פרט לבית הספר) בדרך כלל ובעיקר התמקדו במקום. היו לנו עיזים ובהמות. סוסים וחמורים ומיני עופות שלא לומר שקצים ורמשים למכביר.

בילדותי עם חבר ועם החמור

לימים החלה להתפרק הקבוצה בזה אחר זה החלו נוטשים את המקום כל אחד וסיבותיו עימו. בשנת 1955 אחרי שנת מגורים בתל אביב ואחרי פטירתו של אבא חזרנו לביתנו החדש בקריית שאול. בני המשפחה ובאופן די מוזר גם יסתבר לימים שאת המשפחות איפיינה אותה ניידות אם במקצוע, אם באיזור המגורים ובכלל.

כך קרה לששה מן האחים שיצאו לנסות את חייהם בקיבוצים השונים. באווירה של אותה תקופה החלטנו אף אנו לנסות חיים בקיבוץ. מעשה שהוכח כאכזבה. כמונו כך גם יתר משפחות האחים, בזה אחר זה עזבו כלעומת שבאו. כל אחד המשיך בדרכו לבנות את חייו ולקיים את פרנסתו.

התאים המשפחתיים נבנו עד האחרון שבהם. כולם התחתנו, פרו ורבו וכמובן שלא נותקה השלשלת. היינו בכל הזדמנות נפגשים. אם זה בחגים, בפיקניקים, טיולים ועוד חוויות משפחתיות אחרות. השנים עשו את שלהן והיום שהשיבה זרקה בשערינו למי שעוד נותרו לו שערות. זכינו לבנות את בתינו ולכולנו בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות ועוד היד נטויה.

מי ייתן ונזכה אנחנו, כל המשפחות על טפם וזקניהם לבריאות ואושר.

סבא בצלאל בזק

הזוית האישית

עידו בזק: היה לי כיף לגלות יותר על סבא שלי ולדעת את הילדות שלו