מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי. שם סבי הוא ארקדי ליבמן. סבי נולד בשנת 1947 בעיר גומל שנמצאת במדינת בלארוס. אביו היה נהג  משאית של מפעל תלבושות ואמו הייתה רואת חשבון. היה לו גם אח קטן. סבא שלי היה מחובר מאוד לאחיו הקטן מפני שהם שיחקו הרבה יחד בעיקר במשחקי מלחמה (לא הקלפים). באותה תקופה ילדים שיחקו הרבה במלחמה מפני שזה היה לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה.

 ילדותו של סבי הייתה קשה מאוד. אביו היה על תנאי כשעבד במפעל. התנאי היה שאם יפטרו אותו, הוא ומשפחתו יצטרכו לעזוב את הבית שהם גרו בו ושהיה בבעלות המפעל. וכך יום אחד קרה שפיטרו את אביו ומשפחתו של סבי עזבה את הבית. הם עברו לגור באסם למשך שלושה שבועות, עד שנתנו להם דירה בעיר גומל שבבלארוס. סבי ואחיו היו ילדים קטנים והיה להם ממש קשה כשהם חיו באסם, גם מפני שהתחיל לרדת שלג והיה קר מאוד. בדירה שנתנו להם חיה עוד משפחה. כלומר, חיו שתי משפחות גרו בדירה אחת.

סבי אהב לשחק במשחק מלחמה עם אחיו הקטן, באותה תקופה הרבה ילדים שיחקו בזה מכיוון שהתקופה הזו הייתה תקופה לאחר מלחמת העולם השנייה. לסבי היה חבר בכיתה שהייתה לו טלוויזיה בבית. באותה תקופה זה היה מאוד נדיר שלמישהו היתה טלוויזיה. הילד הזה אירח אנשים אצלו בבית בשביל לצפות בטלוויזיה תמורת כמה מטבעות, אך אחיו הקטן של סבי היה ילד מאוד שובב ולפעמים הוא הצליח להיכנס מבלי לשלם. הוא עשה זאת כך: הוא עמד מאחורי אנשים גבוהים וברגע שהם נכנסו הוא ישר נכנס אחריהם וכך לא שמו לב אליו.

בתקופת הלימודים סבי למד בעיקר מוזיקה. הוא מאוד אהב לנגן באקורדיון ולמשפחתו לא היה הרבה כסף,  לכן הם לא יכלו לקנות אקורדיון לסבי. אימא של סבי לוותה כסף מאחיה וקנתה לסבי את האקורדיון. סבי היה מאושר מאוד, הוא תמיד חלם שיוכל לנגן. סבי מאוד השקיע בנגינה, לעיתים הוא אפילו ניגן בלילה בשקט בשביל שהוריו לא ישמעו. בעקבות מאמציו הרבים סבי הצליח להתקבל לאוניברסיטה ללימודי מוזיקה והשיג את מטרתו.

 סבי שירת שנתיים וחצי בצבא הבלרוסי בתור בנאי אך למעשה הוא ניגן באקורדיון בהרבה אירועים. הקצינים והמפקדים מאוד אהבו אותו מפני שהוא ניגן ממש יפה. לאחר שסיים ללמוד באוניברסיטה סבי התחיל לעבוד כמורה בבית הספר ובנוסף הוא גם ניגן באירועים מיוחדים וכך פרנס את משפחתו. את כל הכסף שהרוויח נתן לאימא שלו מפני שכמעט ולא היה להם כסף.

סבי הכיר את סבתא שלי כאשר הוא ובן דודו יצאו לטיול וכך הם נפגשו, הכירו אחד את השני ולבסוף התחתנו, הולידו שתי בנות ובשנת 1990 עלו לישראל. סבא שלי עדיין אוהב לנגן ונוסע בימי שישי לירושלים בשביל להרוויח כסף. הוא מאוד מאושר מפני שהוא הצליח להגשים את חלומותיו ולהשיג את מטרותיו. בתקופת הקורונה לסבתא וסבא שלי היה קצת קשה עם המסכות והסגרים, אך למרות זאת הם הצליחו לשמור על עצמם ולא להידבק.

המסר שסבא שלי רוצה להעביר: לא לוותר גם אם קשה ולהילחם על המטרות והחלומות שלך! 

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: אני מאוד נהניתי מהתיעוד מכיוון שגיליתי דברים חדשים על סבא שלי והעשרתי את אוצר המילים שלי. סבא שלי נהנה לבלות זמן איתי ולספר לי על עברו.