מאגר סיפורי מורשת

שמי אליהו חביה. נולדתי בעיראק בשנת 1937

בגיל שמונה  הלכתי לבית ספר דתי בעיראק, מכיוון שלא הייתי דתי, לא אהבתי  את בית הספר, ופעמים רבות,  לא הייתי הולך לבית ספר.

במקום ללמוד בבית הספר התחלתי לעבוד בחנות בעיר. הגעתי לחנות ודיברתי עם מנהל החנות, והוא הסביר לי מה לעשות בחנות. בתמורה ל מוכר החנות היה נותן לי חמישים דינר, כדי שאוכל ללכת בימי שבת לקולנוע.

לאחר  זמן בו עבדתי אצלו הוא קנה לי דברים כמו: שעון ילדים, בגדים, ממתקים ועוד. כולם חשבו שהוא אבא שלי,  ותמיד היו שואלים לשלומו.

יום אחד החברים שלי הגיעו אליי ואמרו לי, שהמשטרה הגיעה לחנות בה עבדתי,  ושרוצים לסגור אותה. רצתי במהירות לחנות, ולקחתי את הזהב מהקופה. הגעתי הביתה בזמן שהמשטרה לקחה את מנהל החנות לתחנה. הלכתי לביתי עם הזהב, ואני ואבי הלכנו יחד לתחנת המשטרה, כדי לשחרר את מנהל החנות.  ומאז  תמיד הייתי הולך איתו לכל מקום. כש הוא הלך לקולנוע הלכתי איתו, כשהוא הלך לסופר אני אחריו.

בשנת 1951 אני והוא החלטנו לעלות לישראל, כשהוא בן חמישים ואחת. וכך אנ עליתי לישראל מעיראק, יחד עם מוכר החנות שכולם היו מכנים אותו "אבא" שלי.

הזווית האישית

גלים מור: הסיפור היה מרגש מאוד. כשסבא שלי סיפר לי אני מאוד התעניינתי. סבא שמח שביקשתי ממנו שיספר לי סיפור, והוא התרגש מאוד להזכר בסיפור. זה ממש מרגש אותי לעבוד על הסיפור שלו, ובמיוחד לדעת, שהסיפור שלו ישמר.