מאגר סיפורי מורשת

כך הכל התחיל 

זה התחיל בעיר הגדולה וינה, אשר באוסטריה, כאשר נולדתי בן בכור למשפחת בש הצעירה של אותם זמנים. נולדתי בתאריך 24.7.1935 לתוך משפחה יהודית עשירה. דור שלישי של תעשייני טקסטיל, שהתמחותם הייתה ייצור חולצות משי לנשים וגברים, אותן יצאו ברחבי אירופה.

 

השינוי

השינוי הקיצוני בחיי חל באוגוסט 1938 עת צעד הצבא הגרמני הנאצי לתוך וינה וצירף את אוסטריה לגרמניה. מועצת המשפחה, שהתכנסה שבועיים לאחר מכן, החליטה כי אין ברירה, ויש לעזוב את וינה ואת אוסטריה בכלל.

 

המשפחה המורחבת נפוצה לכל רוח. חלק פנו לצ'כיה, חלק לצרפת וחלק לשוויץ. הכל בהתאם לארצות עמן היו להם קשרי מסחר או דרכוני נוחות. הורי פנו לצ'כיה ואני כמובן אתם.

 

סיפור המעיל שלי

זכור לי כי באחד הימים, כשהיינו כבר ביוגוסלביה ואני בן 5 קראה לי אמא וביקשה כי אביא את המעיל הגדול והחם שכה אהבתי, ואמרה לי: " דע לך בני כי זה לא סתם מעיל! במעיל הזה נמצאים הדברים אותם תצטרך אם ייפרדו דרכינו, או תלך לאיבוד ותמצא את עצמך לבד. תפורים בתוך המעיל והיא הצביעה לי בדיוק היכן חגורת בד ובה מטבעות זהב ותמונות של אמא ואבא, בציון שמותיהם מקום לידתם ותאריכי הלידה."

 

אני זוכר היטב את ההסבר שניתן לי: "התמונות כדי שתדע מי היו הוריך, ומטבעות הזהב כדי שתוכל לקנות את חרותך."אמא הדגישה בפני שכל פעם אוציא רק מטבע אחת ולא אראה לאף אחד כמה מטבעות יש לי.

 

רק בתמונות הפספורט עשינו שימוש. בזכותן השתחררנו ממחנה העולים הבריטי בעתלית ולא נאלצנו לחכות לצלם של השלטון הבריטי שתוכנן להגיע שבוע מאוחר יותר כדי לצלם את כל תושבי המחנה. כבסיס להכנת תעודות זהות של ממשלת המנדט הבריטי. בזכות התמונות קיבלנו מיד תעודות זהות, יצאנו מהמחנה, והצטרפנו למשפחת דודי, אח אמי בכרמל, בחיפה.

 

 

זאת תמונה בה אני עם הורי ולובש את המעיל עם "האוצר". בגב התמונה אבא שלי רשם:

 

"יקירי תמונה זאת מוכיחה כי אנחנו עדיין בחיים ועדיין רחוקים מתקופת רעב"

התרגום של הכתב של סבא שלי: "אלפי נשיקות".