מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא מאג'ד מזאריב, נולדתי ב20.05.1950. בן לחוסיין ז"ל וורדה מזאריב.

את ילדותי ביליתי בכפר מזאריב שהיה אז בנוי ברובו מפחונים, ורוב בני הכפר התפרנסו מצאן ומבקר.

שבט מזאריב – שבט זה הוא הגדול מבין שבטי זרזיר, הוא מונה כ-2,700 תושבים. הוא נקרא מזאריב על שם האזור הגאוגרפי הנמצא בו, ואדיות בצורה של מרזבים (מרזב: בערבית מזראב, רבים: מזאריב). רוב בני השבט עוסקים בתחום הביטחון (בצה"ל ובמשטרת ישראל ושירות ביטחון כללי). בראשית שנותיו של צה"ל הצטרפו בני השבט כגששים ליחידות העילית הבולטות, ביניהן היו אגוז וסיירת שקד, שלימים פיקד עליה עמוס ירקוני (עבד אל מג'יד מזאריב) שהיה לקצין הבדואי הראשון בצה"ל. בני השבט עוסקים בתחומים נוספים כגון: בחקלאות הכוללת בעיקר גדולים של צאן ובקר, ובתעשייה בעיקר בתחום המסגרות.(ויקיפדיה)

למדתי בבית הספר בכפר עד כתה ד', ולאחר מכן עזרתי בפרנסת המשפחה. רעיתי  צאן, כבשים ועיזים, ועבדתי במושבים בסביבה. בנהלל ובבית שערים.

בגיל שמונה עשרה התגייסתי לצבא, ולאחר מכן המשכתי לשירות מלא בצבא הקבע.

התחתנתי בשנת 1975 עם בתיה צודיקר ממושבת כנרת, אותה הכרתי במהלך השירות בצבא, ונולדו לנו שלוש בנות ובן אחד, רותם, ורד, ענת ואלדר.

התחביב שלי הוא לטייל בטבע.

סיפורה של תמונה

מאיה מספרת -התמונה עליה עבדתי נשמרה שנים במושבת כינרת, בביתם של סבא רבא, וסבתא רבתא שלי. בתמונה ניתן לראות את אימי בעודה פעוטה, ואת סבי מרים אותה. התמונה צולמה בשנת 1979 כשאימי הייתה רק בת שנתיים. לאחר פטירת סביה של אימי התמונה עברה לביתם של דודיה, ונשמרה שם.  לפני זמן לא רב. בלווית קרוב המשפחה של אימי, נכחו גם דודתי ובת דודתה של אימי, והן עלו ביחד לקומה השניה, כדי  לעיין בתמונות. הן נתקלו בתמונה הזאת שם. התמונה צולמה על ידי מינה, סבתא רבתא שלי, שאמי הייתה נכדתה הבכורה, והיחידה לאותו התקופה. ניתן לראות את סבי צעיר ובמדי צבא, התמונה הייתה דהויה בצבעי חום-כתום, אבל מהבגדים היה נראה שזה היה קיץ חם במושבת כינרת שבעמק הירדן.

.

הזווית האישית

מאיה – היה לי מהנה להיפגש עם סבא, ולגלות עליו פרטים חדשים, ולהכיר את הסיפור שלו. לחשוב שכל כך הרבה דברים שלא ידעתי, עברו על סבא שלי, וכיום אני יודעת. אני נהנתי מאד בתהליך הזה.