מאגר סיפורי מורשת

אני מלכה צור, סבתו של אופיר הבר מכיתת 'פלפל' בבית ספר רעות שבמועצה האזורית מנשה.

בחרתי לספר את סיפורו של אבי, יצחק כנעני ז"ל, שהיה לוחם מחתרת האצ"ל (ארגון צבאי לאומי). אתמקד בסיפור זה לצורך הידוק הקשר הרב דורי, ולמען זכרון העבר של מדינת ישראל, למען זכר גבורתם של הלוחמים שהקריבו עצמם למען מטרה קדושה בעיניהם: הקמת בית לאומי לכל היהודים בתפוצות, לכל אותם יהודים ששרדו את השואה וחיפשו מקום לחיות בו.

הם גורשו מביתם בלא מקום להקים בית, לגדל ילדים ולקיים משפחה. הם נדדו ממקום למקום, כולם ללא יוצא מן הכלל איבדו את היקר להם מכל, בני המשפחה – חלקה או כולה. אבי יצחק כנעני הגיע באוניית מעפילים לארץ, יתום ללא משפחה לאחר שמשפחתו נספתה בשואה: אמו (מלכה שאני נקראת על שמה ולזכרה) אביו ואחותו שרה, כולם נספו. בגיל 18 כבר התגייס לאצ"ל למען מלחמה קשה ואכזרית כנגד השלטון הבריטי שמשל בארץ ישראל טרם הקמת המדינה. המטרה הייתה פתיחת שערי הארץ בפני העולים והשאיפה לעצמאות עברית על ארץ ישראל כולה שתושג בכוח נשק עברי. ארגון האומות המאוחדות (האו"ם) שהוקם אחרי מלחמת העולם השנייה כדי להפסיק לוחמה בין מדינות, השגת שלום בינלאומי, שיתוף פעולה בעניין החוק הבינלאומי ועוד, העביר לאנגליה את המנדט (ייפוי כוח באופן זמני) לשלוט בארץ ישראל עד הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, השלטון הבריטי היה שלטון צבאי.

האצ"ל ניסה לגרום לבריטים (בפעולות צבאיות) לעזוב את הארץ. אבי, יצחק כנעני, השתתף באין ספור פעולות של המחתרת. באחת מהפעולות, הבריטים תפסו אותו ואת כל הקבוצה בת שלושים הגברים ולוחמת אחת: דבורה קלפוס (לוחמת האצ"ל –  בנה עידו נחושתן היה לטייס בצבא הגנה לישראל, אלוף ומפקד חיל האוויר הישראלי, דוגמה לניצחון העם היהודי בארץ ישראל). תפיסת הלוחמים גררה משפט צבאי, על פי הדין הבריטי: "מי שנתפס ובידיו נשק – דינו מוות", ואכן, אבי יצחק כנעני נידון למוות בתלייה עד צאת נשמתו, כך נכתב בגזר דין. גזר הדין מות בתלייה היה אמור להתבצע בתוך תקופה מסוימת. מבלי להיכנס להשתלשלות האירועים, "הומתק" גזר דינו של אבי והוחלף ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך.

במהלך השהות בבית המאסר הייתה פעילות מאסיבית לתכנון בריחה מחומות בית הכלא המוגן בעכו. חלק מהאסירים הצליחו לברוח, ואבי ביניהם. סך הכל הוא ריצה כשנתיים מאסר עם עבודת פרך כפי שנגזר עליו במשפט.

אני רוצה להתרכז ולחזור למשפט בו נשפט אבי ונגזר דינו למוות בתלייה. אביא כאן ציטוטים אותנטיים שנשמרו מכתב ההגנה אותו הגיש אבי יצחק כנעני, שהתריס כנגד חוקיות בית המשפט הבריטי להעמיד לדין חיילים יהודים שאינם מכירים בלגיטמיות של הממשל הבריטי בארץ ישראל:

"ברצוני לקבוע, רבותי השופטים, בשלטון הבריטי בארצנו –מלבד היותו בלתי חוקי מבחינה היסטורית, השלטון ניתן לבריטניה לא בתור 'סוברן' אלא כמנדטור. סעיף 28 של המנדט הארץ ישראלי קובע בבירור סיום תוקף המנדט, על כן סעיף 26 למנדט קובע שבמקרה של חילוקי דעות על המנדטור לקבל משפט בינלאומי במקרה של חילוקי דעות עם אחד מחברי חבר הלאומיים בשאלת פירוש או מילוי סעיפי המנדט. שנית, נושא הריבונות של ארץ זו הוא העם העברי. החוקים שחוקקו על ידכם שוללים מאתנו את חופש המצפון, מצפונו של כל יהודי מחייבו להיחלץ לקראת כל יהודי המתדפק על שערי המולדת כאל אח. וכאן אבי מביא ארגומנט: לשאת נשק כחייל עברי זה מעשה לגיטימי, לכן הטיעון של השופטים שעליו חל דין מוות אינו קביל: בשים לב לעובדה שאתם הפרתם התחייבויות וחוזים בין לאומיים, שהנכם משעבדים את עמנו ודנים אותו לכליה במולדת ובגולה, ולשם כך אתם משתמשים בכוח צבאי גס –הרי יש יסוד לקבוע כי אנגליה נמצאת במצב מלחמה עם ישראל, ועם ישראל נהג כפי שחייב כל עם הנלחם על קיומו. העם העברי הריבוני במולדתו מחייב כוח מזויין עברי עצמאי, שאת תלבושתו הננו מתכבדים לשאת מתפקידו של הכוח המזויין העברי  להתנגד בנשק לתוקפנותכם".

מכתב שכתב אבי מתוך כלא עכו לחנה (אשתו לעתיד), המכתב מתאר רקע ומצב אישי כשהועבר אבי מכלא עכו לכלא ירושלים

הזוית האישית

סבתא מלכה: ברצוני לסיים תכנית מרגשת וחשובה זו בה ניתנה לי הזכות להעביר לנכדי ולבני גילו לספר סיפור אישי קטן שהוא חלק מהיסטוריה ענקית, ההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 לאחר מאבק בצבא הבריטי של אותם חיילים אלמונים גיבורים, והזכות להעלות את זכר אבי ותרומתו למאבק.