מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורו של יעקב יפרח ז"ל

סבי זכרונו לברכה
מפת עליתו של סבי
סיפור חיו של סבי

סבא יעקב יפרח מספר:

בית ההורים

שמי יעקב יפרח אני קרוי על שם סבא שלי ז"ל (אבא של אבא) אני משער שנולדתי בסביבות חג השבועות, שנת תרפ"ח 1928. נולדתי בכפר קטן בהרי האטלס במרוקו לכפר קוראים איית אבו – גמז. יש לי ארבע אחיות אסתר, שיפרה, שולה וחנה. יש לי שני אחים אלי ושלמה שנפטר בגיל 93 בכ"ז ניסן תשפ"א.

מקום הולדתי

נולדתי בכפר הנקרא איית אבו-גמז'. הכפר בו נולדתי הינו חלק מארבעה כפרים של יהודים שהיו מקושרים ביניהם בקשרי ידידות ומשפחה. מספר היהודים בכפרים האלה היה קטן מאוד בין 75-80 משפחות ומסביב חיו המרוקאים הערבים, שאיתם היינו ביחסים מצוינים דורות אחורה. אנו סבורים כי משפחתי הייתה גרה במקום הזה מימי בית שני ולא מגירוש ספרד.

הסביבה הייתה שקטה וכפרית, הבתים היו בתי חימר, בדרך כלל קומות, מסביב היו מעיינות ונהר אחד גדול שימש למי-שתייה ולחקלאות. מכיוון שהאזור הוא מהגבוהים בעולם ירד שלג במשך שלושה חודשים בשנה בהם לא עבדנו ולא יצאנו למעט לבית הכנסת, המראה היה לבן ויפה. אני זוכר שוק בכל יום רביעי, היינו הולכים לשוק יחד עם תושבי הכפרים האחרים וסחרנו מול הערבים המרוקאים בתוצרת חקלאית ומוצרי יסוד כמו שמן, סוכר ועוד.

זיכרונות ילדותי

כשהייתי קטן, לפני גיל מצוות חליתי מאוד, הייתה מגיפה בעיר וכולם היו עצובים כי חשבו שאני גוסס, מצבי היה קשה מאוד, אולם ברוך ה ניצלתי מן המוות אבל כתוצאה מהמחלה הקשה איבדתי את שמיעתי, מכיוון שאיבדתי את שמיעתי ומכיוון שאבי ז"ל היה נוסע ללמד ילדים תורה במקומות אחרים, לא למדתי לקרוא ולא ידעתי צורת אות. הייתי מקשיב לאנשים שלמדו אצלנו בזוהר הקדוש, ולאט לאט פענחתי את האותיות – לימדתי את עצמי לקרוא לבד והתחלתי להתפלל.

הקב"ה נתן לי ידיים טובות וגיליתי שאני טוב בכל סוגי המלאכה.

מאוד אהבתי בילדותי לשחות ולדוג דגים בנהר, חלק מהדגים הייתי מוכר וחלק היינו צולים על האש ואוכלים. מגיל שמונה עבדתי תמיד וגם הכנתי יין בבית ושמן זית. כל זה עשיתי לבד בבית כעבודה מאוד קשה ומפרכת. אהבתי מאוד לעשות את הדברים האלה

זיכרונות משנות העשרים

תמיד סיפרו לנו על ישראל ובמיוחד על ירושלים. זו הייתה הגשמת חלום, אני נולדתי 20 שנה לפני הקמת המדינה כל מי שנולד אחרי הקמת המדינה לא מבין כמה ייחלנו לרגע שנעלה לארץ, גם אם לא חשבנו שזה יקרה בדורנו אלא רק כשהמשיח יבוא. אני רציתי לעלות לישראל בשנת 1948, אבל אבי ז"ל לא הסכים שאעלה לבד והוא בכה והתחנן שאעלה אתו ביחד ושלא אעזוב אותו, אז חיכינו לאנשי הסוכנות.

בכל אופן, תרמנו לקרן קיימת כל הזמן, הייתה קופה קטנה בבית כנסת ותרמנו, תרמנו לשתילת עצים שנטעו בארץ ומקבלים קבלה. כשהגיע השליח לאסוף את הקופות הוא הביא מכתבים ובהם מסופר מה קורה בעולם ובמיוחד בארץ ישראל  כך שמענו על הרצל, בן גוריון ועל המלחמות. ככה ידענו על הקמת המדינה. אנחנו ידענו על פי המאורעות בארץ שלא רחוק היום ונעלה. היינו כל כך ציונים שמאז הצהרת בלפור-שהכריז כי מגיע לנו מדינה – ועד היום האחרון שלנו במרוקו ברכנו את מלכת אנגליה ואת אנגליה.

כשהודיעו שליחי הסוכנות שהגיע הזמן, כולם מכרו את רכושם מיד ולא נשאר אדם אחד מכל האזור שלא רצה לעלות. אני זוכר שקיבלנו מהצרפתים את אישורי המעבר והערבים המרוקאים בכו, הפרידה מהם הייתה קשה מאוד.

אהבה ומשפחה

התחתנתי בשנת 1962 בבית של אבי ז"ל באשקלון. חבר משפחה אמר לי אם אני רוצה להכיר מישהי יראת שמיים, בת של רב, ככה שמעתי על זוהרה ז"ל (בת למשפחת אביטן), אנחנו לא מאותו אזור ולא הכרתי את המשפחה לפני. האירוע היה מאוד צנוע, דודי הגיעו מצפת וממקומות אחרים, ארוחה צנועה שמחה וגדולה. אני הייתי כבר בן שלושים וארבע וזוהרה ז"ל הייתה הרבה יותר צעירה. נולדו לנו אחת עשרה בנות ושני בנים.

עלייה, תקומה והתיישבות

עליתי לארץ בפורים לפני 63 שנה בדיוק. השנה הייתה שנת 1955 הייתי בן עשרים ושבע. ירדנו בחיפה למחנות העולים, כמו שסיפרתי אנחנו התעכבנו קצת בגלל הריונה של אשתו של אבי ז"ל ודודי – הרב ישראל ז"ל הגיע לפנינו. ביקשנו להגיע לצפת כי ידענו שדודי ז"ל ומשפחתו שם, אז הפנו אותנו למושב בית שמאי לא רחוק מצפת.

היינו שם כמה חודשים והעבירו אותנו למושב גפן (לא רחוק מצומת מסמיה), שם היו הרבה עולים ממרוקו בכלל ומהאזור שלנו בפרט. היינו בגפן שלוש שנים, אני תמיד התנגדתי למושב בגלל השיתופיות ודחפתי לעבור לעיר, כמה מהאנשים שהיו אתנו ממושב גפן עברו לאשקלון ועברנו יחד איתם לאשקלון בשנת 1959.

העלייה הייתה מאוד קשה. אמנם את השפה ידענו, במיוחד אבי ז"ל שהיה מתרגם את הפקידים ואת המכתבים לכולם, עד כדי כך שלט בעברית! למזלנו לא גרנו בפחון ולא במעברה כי הגענו למושבים והיו בתים אבל כחלק מתוכנית הקיצוצים של הממשלה היינו מקבלים אוכל בתלושים – מן בולים כאלה לכל משפחה, ממש במשורה.

היה קשה להתרגל לתרבות פה, לחופש, להבין את החוקים במדינה, ביטוח לאומי, חשבונות חשמל ומים, (במרוקו לא היה חשמל ומים לקחנו מהנהר), לא בחרנו לפרלמנט במרוקו ולא ידענו מה זה כל המפלגות האלה. היינו המון עולים מאותו מקום וזה עזר מעט. הייתי צריך לעזור לאבי ז"ל כי נולדו לו עוד שישה ילדים מאשתו ז"ל ולכן תמיד חיפשתי עבודה.

הזוית האישית

טליה שרגא: שמחתי לדבר עם סבא ולשמוע ממנו על חיו במרוקו ובארץ. לשמוע דברים שלא ידעתי. סבי נפטר לפני כחודשים, אני חושבת שהוא שמח לקחת חלק בתוכנית ולספר על קורות חיו.

מילון

יין
יין הוא משקה משכר המיוצר מענבים

ציטוטים

”יין משתפר עם השנים, ככל שאני מזדקן אני אוהב אותו יותר.“

הקשר הרב דורי