מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון ארפי ואני רוצה לספר על ילדותי הנפלאה.

אני יליד הארץ. נולדתי ברחובות בשנת 1958.

בילדותי גדלתי במושב, והוריי ואחי חיפשו אותי כל הזמן, כי אהבתי לשוטט בשדות ולהתחבא בכוכים, בביובים ובארגזי מצעים.

יום אחד יצאתי מהבית, עברתי את הכביש והלכתי לשכב בצינור ניקוז, שנמצא מתחת לכביש ונרדמתי. כל המשפחה חיפשה אותי, ואני ישן עד שעברו כמה שעות והצליחו למצוא אותי.

בהתבגרותי אהבתי לרכב על אופניים ועל סוסים ולהתעסק בסחר סחורות שהייתי אוסף מהשדות. תקופת צעירותי החלה כשעברנו להתגורר באשדוד. בצעירותי עבדתי אחרי הלימודים, בחנות לתיקון ומכירה אופניים. בהתבגרותי עבדתי בעבודות תריסים וזגגות.

בזמן גיוסי לצבא שירתי ביחידה קרבית "גולני". ביצעתי משימות שונות ומשונות אשר לא ניתן לפרט אותן. לאחר שחרורי חזרתי לעבוד בעבודות תריסים וזגגות ולאחר תקופה מסוימת של עבודה שיניתי את תחום עיסוקי ועברתי לעבוד במפעל כימיקלים, עד היום הזה.

כיף להיזכר בסיפורים מעניינים ומרתקים מהעבר. להיזכר כמה הייתי שובב. עם השנים התבגרתי והפכתי לבוגר עם חוש הומור.

תמונה מיום נישואינו 

הזוית האישית

אוראל: נהנתי לעבוד עם סבא במפגשים ולשמוע סיפורים על הילדות שלו. לא ידעתי שסבא היה שובב ורק בשיעורים האלו שמעתי על כל המעשים שלו. אני מאחלת לו בריאות ושימשיך להיות בעל חוש הומור ולהצחיק אותנו.

סבא שמעון: תכנית הקשר הרב דורי, חיזקה את הקשר שלי עם נכדתי אוראל. למדתי להשתמש במחשב, הכרתי אנשים חדשים ונהנתי מאד מכל מפגש. נהנתי גם להגיע לבית הספר ולחוות את האווירה שם. אני חושב שזו תכנית מבורכת ומה שהיה מיוחד במקרה שלנו זה שגם אני וגם אשתי  השתתפנו בתכנית והיינו מגיעים למפגשים עם הנכדה יחד.

קישור לסיפורה של אשתי אבלין: "הילדות בצל המלחמות".