מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורו של זרחי לוין – פניו הקרינו רוגע על סביבתו

סבתא, מינה ענתבי, גאה בנכדתה המקסימה עומר
משפחת לוין הצעירה, קיץ 1951
זרחי נולד במזכרת בתיה, המושבה העברית הראשונה. הוא צאצא של אחת ממשפחות החלוצים שעלו מרוסיה בשנת 1882 (העלייה הראשונה) והיו ממייסדיה של המושבה.

זרחי נולד ב"מזכרת בתיה", המושבה העברית הראשונה אשר הוקמה על-ידי הברון רוטשילד. אבי הוא צאצא של אחת ממשפחות החלוצים שעלו לארץ מרוסיה בשנת 1882, במסגרת "העלייה הראשונה" והיו ממייסדיה של המושבה.

למעשה אני חוליה חמישית בשרשרת הדורות בארץ ישראל המתחדשת, ותשעת נכדי הם הדור השביעי.

תמונה 1

 

משה לוין (סבא שלי) שנולד במושבה בשנת 1897, בן למשפחת חקלאים, התאהב באסתר, לבית אשבל, שנולדה אף היא במזכרת בתיה בשנת  1899. משפחת אשבל הגיעה למזכרת בתיה מהעיר העתיקה בירושלים, שם הייתה לאב המשפחה נפחייה (בית מלאכה לעבודות מתכת). באותה תקופה לא היה די כסף למימון לימודים לכל ילדי המשפחה, ומי שלא המשיך את לימודיו, השתלב בעבודה בכרם, בשדה או ברפת. אך אסתר, בזכות חוכמתה הרבה וסקרנותה לדעת עוד ועוד, נשלחה ללימודים בגימנסיה (בי"ס תיכון) בירושלים. ביומן שכתב, מספר משה על פגישתו הראשונה עם אסתר (סבתא שלי). היה זה על ערימות החציר שבגורן (לריכוז יבול התבואה)  שם נהגו בני הנוער לבלות בלילות הקיץ. (יומנו של משה, נמצא בארכיון של מוזיאון מזכרת בתיה, והוא מהווה עדות נפלאה לשפה העברית היפיפייה אותה דיברו באותם ימים).

תמונה 2
           סבא משה וסבתא אסתר בתמונת אירוסין, י' באייר תרע"ח

 

זרחי היה הבן הבכור של אסתר ומשה (סבא וסבתא שלי). אסתר ומשה סבלו במזכרת בתיה ממצוקה כלכלית ובעקבות כך, החליט משה, להיפרד מאשתו, מבנו זרחי בן השלוש, ומאברהם התינוק, ולנסות את מזלו בארץ הזהב – אמריקה. אולם, שערי ארה"ב היו סגורים בפני מהגרים והוא נשאר תקוע במשך 4 שנים בקובה. אסתר נאלצה למכור לאחיה את הנחלה (חלקת אדמה), אותה קיבלה בירושה, כדי לממן לבעלה כרטיס לאנייה שתחזירו לארץ.

 

תמונה 3
                                             זרחי בזרועות סבתו, ואמו אסתר ובזרועותיה אברהם התינוק

 

כשחזר משה לארץ, עברה המשפחה להתגורר בירושלים. זרחי למד בביה"ס לבנים "תחכמוני" שהיה ידוע במשמעת נוקשה וקפדנית במיוחד (פעם הוא קיבל עונש – הצלפה בגב כף היד, וזאת בגלל שרץ אחרי ציפור שהתעופפה במסדרון ביה"ס, הציפור נחבטה בזכוכית החלון).

זרחי חלם תמיד לחזור לעבודת האדמה ובגיל 14 יצא ללימודים בביה"ס החקלאי "מקווה ישראל". המשפחה עברה להתגורר במושבה פתח תקווה ומשה, אביו של זרחי, היה מנהל העבודה ב"מחצבות מגדל צדק". לא עברה שנה ופרצו "מאורעות הדמים" (1936). המוני ערבים מכפרי הסביבה התקיפו את עובדי המחצבות. סבי נפצע קשה במהלך הפרעות ונותר מרותק למיטתו עד ליום מותו. שוב סבלה המשפחה מעוני וממחסור: אסתר טיפלה במסירות בבעלה הנכה ועבדה קשה בפרנסת המשפחה: היא הייתה "חלבנית" – מדי יום נשאה מן המחלבה כדי חלב כבדים, כדי למכור אותם לעקרות הבית.

בנוסף לחריצותה הרבה, היו לאסתר ידי-זהב: אני זוכרת אותה יושבת יומם ולילה ורוקמת מפות, "בגד לספר תורה" או "פרוכת" לכיסוי ארון הקודש של בית הכנסת. עבודותיה מקשטות עד היום בתי כנסת שונים (בבית הכנסת שבמזכרת בתיה יש "בגד לספר תורה" על שם סבי משה ז"ל). בביתי שמורות מפות ומפיות יפיפיות, פרי עמל כפיה של סבתא אסתר. במיוחד אהובה עלי מפית האוכל הרקומה, אותה קיבלתי מתנה לכבוד כניסתי לכיתה א'.

זרחי, שהיה אז נער בן 15, נאלץ להפסיק את לימודיו ולעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד באריזת תפוזים, ובכל עבודה חקלאית. באותה תקופה הצטרף זרחי לתנועת "הנוער העובד". הייתה זו תקופה בה כולם נרתמו למאבק בשלטון המנדט הבריטי: זרחי השתתף בהפגנות נגד "הספר הלבן", כדי להביע התנגדות להישארות הבריטים כשליטים בארץ ישראל. זרחי גם התנדב ל"נוטרות". (הנוטרים בפתח תקווה שמרו בלילה כדי למנוע הסתננות של ערבים למושבה).

תמונה 4
                                                           זרחי (שני מימין) עם חבריו ב"נוער העובד"

 

מאוחר יותר, בתקופת מלחמת העולם השנייה, הצטרף זרחי לארגון "ההגנה" (הארגון הצבאי הגדול של היישוב היהודי בזמן המנדט הבריטי). הוא סייע בקליטת אניות מעפילים (שהעלו לארץ יהודים, למרות האיסור שהטילו הבריטים) אל חופי הארץ. כאשר הייתה מגיעה אניית מעפילים לחופי רשפון או שפיים, היו באים למקום חברי "הגנה" רבים, מארגנים מסיבה – שרים ורוקדים, וכשהחיילים הבריטים הגיעו, הם לא יכלו לדעת מי תושב הארץ ומי הוא עולה.

ב"נוער העובד" פגש זרחי לראשונה את לאה, נערה תכולת עיניים וארוכת צמות, בה התאהב מיד. זרחי ולאה היו ל"זוג" עד אשר נישאו בקיץ 1946. זרחי ולאה בנו את ביתם ב"נווה-עוז", שכונת פועלים חדשה, שהוקמה בין הפרדסים בסמוך לפתח תקווה. הם היו מראשוני המתיישבים בשכונה.

תמונה 5
                          זרחי ולאה בתמונת הנישואים

במלחמת השחרור (המלחמה על הקמת מדינת ישראל וקביעת גבולותיה) שירת זרחי בחטיבת גבעתי. הוא השתתף ב"מבצע יואב" (לפריצת הדרך ליישובי הדרום) ובשחרור קיבוץ "יד מרדכי" מידי הערבים. זרחי היה זה שהניף את דגל ישראל על בריכת המים, המנוקבת בכדורי האויב, של הקיבוץ.

לאחר מספר שנים, כאשר לזרחי ולאה היו כבר שני ילדים – גדי הבכור ומינה הצעירה, החליט זרחי להגשים את חלומו ולחזור לתחום החקלאות. הוא למד בסמינר ערב והיה למורה לטבע וחקלאות. זרחי עבד כסגן מנהל החווה ללימודי חקלאות "תלמי-אביב", אהב את המקצוע מאוד והיה אהוב על תלמידים ומורים. בנוסף, טיפח בחצר הבית משתלת צמחי נוי יפיפייה ובזמנו הפנוי אירגן זרחי חוגים לחובבי הטבע.

למרבה הצער זרחי נפרד מהעולם בגיל צעיר יחסית: בערב חנוכה, 1978, בגיל 57 הוא נהרג בתאונת דרכים.

זרחי היה אדם בעל תכונות נעלות: פניו הקרינו רוגע על סביבתו. הוא היה חרוץ, מוכשר, ערכי ובעל לב חם ואוהב. תמיד הושיט יד לעזרה, אך יותר מכולם זכו לתשומת ליבו נכדיו הקטנים, אשר מילאו כל פינה בליבו. זמן קצר לאחר מותו נולד לבתו מינה בן ושמו "ניצן-זרחי", על שמו של זרחי ולציון אהבתו את הטבע בהתחדשותו.

 

תמונה 6
                   צילום משפחתי עם חזרת גדי מקרבות "מלחמת ששת הימים"
תמונה 7
                                                    צילום משפחתי בחתונת הבת מינה עם אבי, זרחי יושב מימין לכלה
תמונה 8
                                                                           סבתא מינה וסבא אבי עם הנכדים, כן ירבו …

 

קישור לסיפור בפורמט PDF: מורשת משפחתית אבי זרחי לוין

הזוית האישית

מהזווית האישית של המספרת (סבתא מינה ענתבי): המפגשים המשותפים שלי עם נכדתי עומר הידק את הקשר בינינו מאוד; תוך כדי הסיפורים על הורי, צעדנו יחד בשבילי ההיסטוריה של הדור אשר הקים את המדינה, וביחד חווינו את החוויות המשפחתיות שבוודאי תעבורנה גם לדורות הבאים. הבחירה של עומר בי, להשתתף אתה בתוכנית, שימחה אותי מאוד. שוב גיליתי עד כמה עומר ילדה סקרנית, נבונה, קשובה ורגישה, זכות גדולה נפלה בחלקי! התוכנית חשפה בפנינו סיפורי משפחה מרתקים, אותם שמענו מהעמיתים בקבוצה, חוויה מרגשת ומעצימה. שוב נוכחנו כי אנחנו פסיפס מגוון, אך כולנו רקמה אנושית אחת וכה רב המאחד בינינו.

מהזווית האישית של המתעדת (הנכדה עומר ענתבי): אני גאה להיות מבני הדור השביעי של החלוצים שהקימו את מזכרת בתיה. אהבתי לשמוע את סיפור חייו של סבא-רבא שלי זרחי, שהשתתף בפעולות חשובות מאוד להקמת המדינה. זרחי היה ציוני ואדם מיוחד במינו. אני מצטערת שלא זכיתי להכיר אותו אך אני מבטיחה לשמור את זיכרונו בליבי ולהעביר את סיפורו הלאה לדור הבא. המפגשים עם סבתא שלי, מינה, מאוד קירבו בינינו ואני שמחה שקיבלתי הזדמנות לדעת על המורשת המרגשת של משפחתי. אני יודעת כמה חשוב לתרום למען החברה ולמען המדינה, ואני באמת שמחה לעשות זאת.

מילון

חלוצים
יהודים שעלו לארץ ישראל לפני הקמת המדינה, מתוך מניעים ציוניים, חלקם אף הקימו בארץ התיישבות חדשה.

העלייה הראשונה
גל העלייה הגדול הראשון של יהודים לארץ ישראל, מתוך מניעים לאומיים. בשנים 1882-1903 עלו לארץ ישראל 25,000 עולים, רובם מרוסיה. בתקופה זו הוקמו בארץ 23 מושבות.

מזכרת בתיה
אחת מהמושבות הראשונות, הוקמה בשנת 1983 על-ידי 11 איכרים חלוצים שעלו לארץ מרוסיה במטרה להקים מושבה חקלאית בארץ ישראל. מזכרת בתיה קמה בעזרתו של הברון רוטשילד.

מאורעות הדמים
פרעות של ערביי ישראל ביהודים, שנמשכו 5 ימים, החלו בעיר יפו והתפשטו ליישובים יהודיים נוספים. המאורעות כללו מעשי רצח, אלימות ושוד ביהודים על ידי ערבים.

אניות מעפילים
אניות משא קטנות שהביאו מאירופה לארץ ישראל עולים בעלייה בלתי לגאלית בתקופת המנדט הבריטי. האניות הפליגו בתנאים קשים ותוך סכנה שהאנגלים יגלו אותן. רוב האניות נתפסו והמעפילים נשלחו למחנות בארץ ובקפריסין. בס"ה הגיעו לחופי הארץ 66 אניות מעפילים!

ההגנה
הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל. ההגנה" הוקמה ב-1920 כבמטרה להגן על היישוב היהודי מפני התקפות ערביי הארץ.

מלחמת השחרור
(מלחמת העצמאות): המלחמה שניהל היישוב היהודי בארץ ישראל, שהפך למדינת ישראל וצה"ל, בערביי ישראל ומדינות ערב, שלא קיבלו את תכנית החלוקה של האו"ם ואת הקמת מדינת ישראל.

ציטוטים

”אבי הוא צאצא ממשפחת חלוצים שעלו מרוסיה בשנת 1882, והיו ממייסדיה של המושבה מזכרת בתיה“

”במלחמת השחרור הניף אבי את דגל ישראל על מגדל המים, המנוקב בכדורי האויב, ב"יד מרדכי"“

”פניו של אבי הקרינו רוגע על סביבתו.“

”הוא היה חרוץ, מוכשר, ערכי ובעל לב חם ואוהב ותמיד הושיט יד לעזרה“

”"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל" / יגאל אלון“

הקשר הרב דורי