מאגר סיפורי מורשת

כשהיה אבא בכיתה ז' הוא החליט על דעת עצמו לשנות את שם משפחתו לבארי. במשך שנתיים הוא נשא שם זה, אך חזר לשם המקורי כי הדבר היה למורת רוחו של אביו. ניתן לומר כי שתי לידות היו לאבא-האחת כשיצא לאוויר העולם והשנייה כששב מחדש לחיים בערב ראש חודש ניסן בשנת תשס"א,2001 לאחר שלקה בדלקת קרום המוח והיה כמעט שבועיים מחוסר הכרה.

אבא הוא השני מבין חמישה ילדים במשפחה. האחות הבכורה-יהודית נפטרה לפני שנה וחצי. יתר האחים-בני, נעמה ויחיאל יבל"א,כולם עסקו במקצועות אקדמיים, יצאו לגמלאות, מרוצים מחייהם, מטיילים הרבה גם בארץ וגם בחו"ל.

אבא לא למד בגן מפני שהלימודים היו כרוכים בתשלום כספי שלא היה ברשות המשפחה. הבית היה בן שלושה חדרים-סלון, חדר שינה וחדר ילדים בו התגוררו חמישה ילדים. משחקים כמעט ולא היו פרט למשחק ריכוז. שיחקו בקרשים ובקוביות שהובאו מנגריה וכן עם חברים בקלאס, חבל,מחבואים, תופסת ,"1,2,3-דג מלוח" ויתר משחקי חברה. בבית לא הייתה ספרייה, פרט לכמה ספרים בגרמנית שהיו לאמו. הארון-היה ארגז תפוזים שהתקינו לו מנעול כדי שתשמר פרטיות.

בבית הספר היסודי "נצח ישראל", אבא למד במשך שמונה שנים. הוא אהב ללמוד והצטיין בלימודיו. אך מפני שהיה נמוך הציקו לו הילדים. אחד הילדים הגדולים יותר שהיה גם קרוב משפחה, נער חזק, פרש את חסותו עליו ואיים על הילדים שיפגע במי שיציק. לימים נפל הבחור בצבא כשהפיל את עצמו על רימון כדי שאחרים לא ייפגעו.

בתיכון "ישורון" למד במשך ארבע שנים. זכור לו מקרה שבו גזר מהתעודה ציון שלא נראה לו-זה עלה לו בעונש הן מההורים והן מבית הספר…בפעם אחרת קיבל ציון "נכשל" באנגלית ולא רצה לחזור הביתה בשל כך. במשך שש שנים מגיל שלוש עשרה ועד לגיל שמונה עשרה כמעט כל יום לאחר שעות הלימודים הוא סייע לאביו בגביית כספים עבור מוסדות שונים כמו-מכבי אש, הליגה למלחמה בשחפת, ביקור חולים וכו'..אבא היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" שם גם הכיר את אימא, נעמי, שהייתה בת גילו, חברה באותו שבט. הוא הדריך במשך כשנתיים וחצי.

אבא התגייס לצבא בשנת 1956 והשתחרר ממילואים בשנת 1987. הוא שירת בנח"ל וצנח שמונה פעמים. באחת הצניחות נפגע.  אחר כך עבר לשרת בנ"מ. כילד חווה את מלחמת העולם השנייה וכן את מלחמת השחרור. במלחמת העולם השנייה חפרו שוחות בחצר הבית מפחד ההפצצות של האיטלקים. באזעקות רצו לשוחות. כחייל חווה את מבצע סיני ואת מלחמת ששת הימים. הוא גויס כחודש לפני המלחמה ושירת במשך מאה ימים. במהלך המלחמה נכנס עם החטיבה לג'נין ולשכם. במלחמת יום הכיפורים היה ברפידים בסיני.

אבא למד בסמינר ליפשיץ בירושלים הוראה. הוא התחיל כמורה מ"מ במוסד "הודיות" כשהיה בנח"ל בין הטירונות לאימון המתקדם. שימש כמורה במספר מקומות, כמנהל בי"ס יסודי בברקת, בראש העין-בי"ס "אוהל שלום", כמנהל תיכון בישיבת "כפר גנים" בפתח תקווה. מקצועות הלימוד שלו היו תנ"ך, היסטוריה ולשון. ב-1971 יצא לפיקוח-יסודי, לאחר מלחמת יום הכיפורים עבר לחינוך העל יסודי. התפקיד הבכיר ביותר והאחרון שמילא במשרד החינוך היה-מחמ"ד בחינוך ההתיישבותי. אבא בחר בחינוך מפני שהוא טיפוס אופטימי וידע שתכונה זו תעזור לו בחינוך ובהוראה. הוא וויתר על עבודה באוניברסיטה לטובת החינוך.

אסון מעלות (הטבח במעלות)-אחד האירועים הקשים ביותר שאבא עבר בשנות עבודתו הרבות בחינוך הייתה כאשר מחבלים נכנסו לבית ספר במעלות בו שהו תלמידים לשנת לילה במהלך טיול ולקחו אותם כבני ערובה. אבא פיקח על שני בתי הספר-בית ספר התיכון בצפת שהתלמידים למדו בו ובית הספר בו שהו במעלות. להלן דבריו כפי שסופרו על ידו בהתרגשות רבה למרות ארבעים ושתיים השנים שחלפו מאז:" זה היה יום עבודה שגרתי, כ"ג אייר תשל"ד, הייתי בדרכי מחיפה ,בה התגוררנו בשנים תשל"ג-תשל"ד, לחוות השומר .

בדרכי שמעתי ב"חדשות" השעה שבע שמחבלים נכנסו לבית הספר במעלות והחזיקו בני ערובה, תלמידים מתיכון בצפת. שני בתי הספר היו תחת פיקוחי. התלמידים היו בני ערובה באחת הקומות. שיניתי כיוון למעלות. הצטרפתי למטה הפיקוד שהתכנס בבית ההבראה במעלות. היו שם שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל מוטה גור, מנכ"ל משרד החינוך ועוד מספר אנשים. הצטרפתי אליהם ב-9:00 בבוקר והייתי עד לכל המגעים עם המחבלים. המחבלים החזיקו למעלה ממאה תלמידים וכעשרה אנשי צוות. המו"מ נמשך עד שעות הצהריים. אז ניתנה הוראה לפרוץ פנימה. הצבא פרץ דרך המדרגות וכך כמעט ולא היה גורם הפתעה. במהלך הפריצה ירו המחבלים בתלמידים וזרקו רימונים בחדר. חלק מהתלמידים הספיקו לקפוץ החוצה, חלקם נורו על ידי המחבלים. נהרגו עשרים ושניים תלמידים וחייל צה"ל אחד. החיילים הרגו את שלושת המחבלים.

חזרנו לצפת באותו ערב. הייתה התכנסות חירום של עיריית צפת. הוחלט להביא מנהל מבחוץ במקום המנהל הקודם. ליוויתי את בית הספר במשך שבועיים כמעט יומיום עד שחזרו לאיזו שהיא שגרה. בקרתי אצל כל משפחות התלמידים שנהרגו לניחומי אבלים, התלמידים שניצלו העלו את חוויותיהם על הכתב ויצאה חוברת .

משרד החינוך החליט להקים ועדת בדיקה שתחקור את האירועים שהיו שם, בייחוד לאור העובדה שהאחראי על הטיול ועוד שני מלווים עזבו את התלמידים וקפצו החוצה. בראש הועדה עמד עו"ד ידוע. אני הייתי מזכיר הועדה. הוויכוחים היו קשים, היו קרוב לחמישים עדויות שנחלקו לשניים: חצי טענו שאי אפשר לדון את האנשים שהיו בסיטואציה בלתי אפשרית, החצי השני טען כי הם מעלו בתפקידם כאנשי חינוך ועליהם לשאת בעונש.

שני מחנכים לא חזרו לתפקידם. מחנך אחד עזב את הארץ. משרד החינוך פרסם לאחר האסון הוראות ונהלים חדשים בנושא אבטחת טיולים. בצפת הוסב שם התיכון ל"יד הכ"ב". כל שנה בכ"ג באייר מתקיים בצפת "יום מעלות" ובו נערכים טקסים ופעילויות לזכר הנספים באסון. האסון השפיע עלי קשות, בייחוד לאורך השנה הראשונה. הייתי במצב רוח קשה. כל פעם שהגעתי לצפת תמונות הניצולים עמדו לנגד עיני".

בט"ז בחשוון תש"כ נישא אבא לאימא חברת נעוריו. החתונה התקיימה בבית הכנסת "מקור חיים"-של הקהילה בה הייתה חברה המשפחה. נולדו להורים שני ילדים-בניהו-בשנת תשכ"א,1961 ועדנה בשנת תשכ"ד-1964. יש לאבא 14 נכדים ו3 נינים.

חוות השומר: "חוות השומר הוא בסיס טירונים צבאי השייך לחיל החינוך והנוער.בינואר 1940 עלה לחווה גרעין "מצפה הגליל" של הפועל המזרחי שחכר את המקום באופן זמני, עד הקמת יישוב הקבע שלו, שדה אילן, בשנת 1949. המוסד החינוכי "חוות השומר" נוסד בשנת 1956, ופעל כמוסד חינוכי דתי‏, שהשתייך לארגון "הפועל המזרחי" עד שנת 1981".

תשע"ו