מאגר סיפורי מורשת

שמי בכור שימנוב, נולדתי בשנת 1949 בקרשי באוזבקיסטן. עליתי לכיתה א' בשנת 1957 וסיימתי את לימודיי בשנת 1967 בהצטיינות. גוייסתי לצבא האדום, שוחררתי והמשכתי את לימודיי באוניברסיטה. סיימתי תואר שני במגמת שפה וספרות רוסית. בין השנים 1969עד 1974 (אחרי סיום הלימודים) עבדתי כמורה בבית ספר "לנין" לשפה וספרות רוסית.

התחתנתי, נולדו לי שני ילדים: לאה ואבי, ועלינו לארץ בשנת 1977. למדנו עברית באולפן במשך שישה חודשים במרכז קליטה שבמבשרת ציון. אחרי סיום האולפן התחלתי לעבוד בתעשייה צבאית כעובד ייצור. עזבתי את העבודה בתעשייה הצבאית והתחלתי לעבוד כעצמאי. לא כל כך הצלחתי כעצמאי והלכתי לעבוד בחברת "מאיר למכוניות ומשאיות" עד פרישה לגמלאות לפני שלוש שנים בשנת 2016. עכשיו אני גמלאי ומטפל בנכדי.

סיפורי על העלייה לארץ

זה היה ערב, נפרדנו מהמשפחה לקראת עלייה לארץ ואז נסענו לבוכרה כדי להיפרד מהמשפחה של אישתי שגרו בעיר בוכרה. זה היה באמצע חודש ספטמבר שנת 1977. לאחר מסיבת פרידה שערכו לנו בבוכרה יצאנו לכיוון העיר מוסקבה כדי לקבל אשרות יציאה מברית המועצות.

פרידה מהמשפחה

אחרי קבלת האישורים המתאימים יצאנו לכיוון גבול ברית המועצות, אל העיר ברסט. שם מסרנו את המטענים שהיו לנו לכיוון ישראל ולמחרת אנחנו טסנו לכיוון ישראל עם מאות עולים שגם עלו לארץ ישראל. נחתנו בשדה התעופה בן גוריון, פגשו אותנו אנשי סוכנות הם קיבלו אותנו וטיפלו בנו בקליטה כעולים חדשים בארץ ישראל. משדה התעופה הועברנו למרכז קליטה מבשרת ציון ללימודי עברית. הקליטה של המשפחה שלנו עברה בצורה חלקה.

הזוית האישית

סבא: היה מעניין בתכנית. אני שמח שהקשיבו לי והיה לי נעים לספר לילדים את את הסיפור שלי על עלייה לארץ ישראל. המפגשים היו כיפיים ומאד נהניתי. אני חושב שהמפגשים האלה היו ממש נחמדים והיה חשוב לעשות אותם, זאת הייתה הרפתקה נפלאה ואני שמח שבחרו אותי לעשות את זה.

עדי: היה מעניין ולפי דעתי היה צריך לעשות את זה (תכנית הקשר הרב דורי) ממזמן. מאד נהניתי בתהליך המפגש. הרגשתי שמקשיבים לי ואני מקשיב לכולם. אני רוצה לומר תודה על החוויה המרגשת הזאת.