מאגר סיפורי מורשת

משה תזזו היה פעיל בקהילתו כבר מגיל צעיר ועמד בראש ארגון יהודי במחוז תיגראי שבאתיופיה. בין השנים 1979-1980, במסגרת תפקידו הרשמי מטעם המפלגה השולטת במחוז, הוא היה אחראי להנפקת אישורי מעבר. תפקיד זה איפשר לו להנפיק אישורי מעבר בניגוד לחוק ליהודים רבים כדי שיוכלו לצאת מאתיופיה לסודן ומשם לישראל. משה נתפס ונכלא. לאחר שיחרורו החל במסע יחד עם משפחתו והגיע לארץ.

משה תזזו מספר על עלייתו לישראל

"אבותינו דברו כל הזמן על ירושלים. ירושלים זה בית שלנו,  הבית של העם היהודי. אז חשבתי ודברנו על כך שנקים ארגון, שנטפל ונחשוב על דרכים לעלות לארץ ישראל. שם הארגון היה בשם עשרת הדיברות. התפקיד שלי בארגון, אני הייתי יושב ראש הארגון שלנו.

שלחנו לפה את האישור, קיבלו אותו האחים שלנו. תראי את זה, תקראי את זה, תראי. כתבנו לרב יצחק נסים. "ראשית, אנו דורשים בשלום אדונינו הנכבד, הנמצאים בגלות הרחוקה הרחוקה מאז היותנו בין גויי הארץ וגרים בטומאה..". דיברנו עם חברים, הסכמנו להוציא כל חודש ביר אתיופי, שקל פה. אחר כך מוציאים, מוציאים, כסף, הרבה כסף. זו הייתה ההתחלה של התכנית שלנו.

באתיופיה היה תוהו ובוהו, בכל מקום הייתה מלחמה, הינדו, אבה, דרגה…באריתראה נלחמו חמישה פלגים, לא ידעו שאנחנו יוצאים לדרך. רק מאוחר יותר אנשים אמרו להם מישהו הלשין עלינו – כך בעצם נעצרנו.

היה תוהו ובוהו, בדיוק כמו ביציאת מצרים, כמו שמתו בכוריהם, כשבכורי אתיופיה מתו, אנחנו יצאנו. בית, בית, אני הולך, מחתים (להם) אותם, 'תלכו היום'. לפני זה אף בן אדם לא היה זז מאתיופיה. לא היה כלום. זו הפעילות הראשונה, בה אנחנו התחלנו. הרבה יהודים ברחו התחילו לעזוב את אזור תיגראי לוולקאית. בוולקאית היו יהודים….

תפסו אותי בדרך לבית שלי, לקחו אותי, אף אחד לא ידע איפה אני. עד 8 חודשים לא יודעים איפה אני, מת או חי…..בחקירות ספרתי שהיה לי קשר עם האחים שלי… אני נתתי אישור לאנשים, נתתי אישורים לבד, ללא ידיעת הממשלה, נתתי אישור, הלכו. הש שאלו: "למה אתה עשית זאת, נולדת פה, גדלת פה, איך זה שאתה שונא את אתיופיה? …."

הפגישה עם המשפחה לאחר המעצר

"יום, לילה, מה חשבתי, פניתי לאלוהים:" תשמע, אלוהים, אם אתה תציל אותי מהבור הזה, תציל אותי, אם אני מצליח להכנס לארץ ישראל, כמו שאברהם אבינו היגיע לישראל, באותה דרך. נדרתי נדר אם אגיע לישראל אגיע לאותו מקום שאבותנו עברו והיגיעו איליו. בסופו של דבר, תראי, אחרי שמונה חודשים שיחררו אותי. שלושה ימים הלכתי ברגל עד לבית שלי.

כשהם ראו אותי, הם בכו. שאלתי: "מה, בגלל שראיתם אותי אתם בוכים?שמונה חודשים לא ראיתם אותי. תשמעו, רק (תודה) לה', ראיתם אותי, אז רק תשמחו….".

בדרך לישראל

"הרגע הכי קשה באותה תקופה זה החקירה, קשה מאוד. אחרי שחזרתי, הייתי כששה חודשים בבית. הם בעצמם באו, נתנו לי אישור כמו שאני נתתי אישורים. תיסעו עכשיו, לראות אתכם הדרגי (המסלול, הדרך) עכשיו תצאו. יצאנו, 300 אנשים. יצאנו בדרך לסודן ווולקאית. חודש אחד לקח לנו להגיע לסודן מתיגראי, היו שם נשים בהיריון, ילדים קטנים והזקנים הולכים לאט. הילדים הלכו ברגל – ראובן ברגל, מנשה ברגל, דוד על סוס ושושנה  על הגב של אמא שלה.

אחרי הליכה ברגל לסודן, מסודן הגענו במטוס לצרפת. מצרפת במטוס ישראלי לישראל. אחר כך, מה סיפרתי לך קודם? הגעתי לישראל. ואמרתי לאחראי: "תשמע, יש לי נדר, איפה אברהם אבינו? אתם הישראלים כבר 20  אן 30 שנים פה בארץ, תגידו לי איפה אברהם אבינו היה? אברהם אבינו? בבאר שבע, במקום שבו חפר את שבע הבארות מים". המנהל אמר לו, תיקחו אותו לשם. הגעתי לבאר שבע למקום שבו אברהם חפר את שבע הבארות….

שם נשארתי… העצים פה זה בית, דלת, מה? יש אנשים פה? אמרתי לה. לא, זה שירותים, זה חדר שלנו, זה של הילדים. זה הכל שלנו? כן…. יצאתי, הלכתי למכולת קניתי נייר, מחברת, עט וחזרתי. סגרתי את הדלת של החדר, התחלתי לכתוב מכתב למנחם בגין. כתבתי בשפה אמהרית, כתבתי באתיופית:

לכבוד מר מנחם בגין

כמו שאבותינו ששועבדו במצרים 430 שנה, כמו שה' עזר למשה וקרע את ים סוף והביא אותם לארץ הקודש, כמו שמשה נרשם בספר הספרים, כך גם אתה תירשם וכך, סיפרתי לו את כל מה שעברתי ככה וככה… אני אראה לכם את המכתב שכתבתי למנחם בגין. כתבתי לו והוא נתן לי תשובה. זו התשובה שלו, תראי.

"אנו מאשרים קבלת מכתבך אל ראש הממשלה, מר מנחם בגין. "מר מנחם בגין שהתרגש מאוד מתוכן המכתב ….חוזר ומדגיש כי מדיניות ממשלת ישראל היא להביא הביתה את כל בני העדה שהם אחינו."

אסירי ציון, אני הראשון. קיבלתי תעודה על זה, בשנת 1981. מאז שהגעתי לישראל, אני כל הזמן…לגמרי שמח, מאושר… כאלה החיים שלי. אני שמחתי לראות אתכן ולספר לכן מה שיש לי.

גינת הירק של משה

"זה פלפל, עגבנייה. נתנו לנו את החלקה הזאת ואמרו לנו, "תחרשו ותזרעו." אנחנו לא מוכרים ולא סוחרים, אבל למשפחה ולחברים אנחנו נותנים. זה השטח, עד לסוף החלקה זה שלי. פלפל ותירס…".

התלמידות מתעדות את סיפורו של משה

לצפיה בסרט ולשמיעת סיפורו המלא של משה תזזו:

סיפורו של אסיר ציון יוצא אתיופיה משה תזזו בהפקת חניכי פרויקט 'אברה', עמותת עצו"מ, באר שבע 2011: תכנית חברתית המפגישה אסירי ציון ופעילי עלייה יוצאי אתיופיה עם בני נוער במטרה לשפוך אור על תולדות עלייתם ארצה. התוכנית מאפשרת לאסירי ציון לספר את סיפורם ומעניקה לנוער את הזכות ליטול חלק בהפקת סרטים אודות פעילותם. בימוי ועריכה: דוד גברו.

הזוית האישית

ציונה טפטה, צגנש אברהם: מטרתנו הייתה לתעד את סיפורו של משה תזזו, אסיר ציון שעשה עלייה דרך סודן. הוא עזר ליהודים לעלות לארץ. אנחנו עושים את זה בשביל לתת בעצם לקהל הישראלי סיפור של עלייה שהם לא מכירים, וגם ההורים שלי עברו את זה ועדיין לא יצא לי ממש לדבר איתם על מה שקרה ועכשיו יש לי הזדמנות ללכת לראות סיפור מקרוב ובכלל, של אסיר ציון שנכלא כדי להעלות יהודים.

זאת הייתה זכות להכיר ולפגוש בן אדם כזה, אני מאוד שמחה, והוא בן אדם מצחיק ומעניין, והוא הביא סיפור מעניין. קודם כל, הסיפור שלו הוא סיפור מרגש ואני שמחה להכיר תרבות שונה, מה עבר על היהודים שעלו לפה. היה כיף לשמוע אותו. הוא איש מעניין, חידש לי הרבה דברים שלא ידעתי.

בסך הכל הסיפור שלו באמת ריגש אותנו והוא גיבור. משה אסיר הציון שלנו עובד בשדה והוא הביא לי בצל. "אתם רואים, בצל גדול ויפה".זה מראה על ההשקעה שלו וראיתי כמה הוא אוהב את זה ואני שמחה שאחרי כל הקושי שהוא עבר בסודן הוא הגיע לכאן והוא עושה משהו… הוא עוסק בדברים שהוא אוהב לעשות והנה, תוצאה. זה מעולה.