מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורו של אלכס סימון

מפגש בזום בתכנית הקשר הרב דורי
תמונה של אלכס לפני עליתו לארץ
ילדותו של אלכס והעלייה לארץ מרומניה

שמי אלכס סימון, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי וזה הסיפור שלי:

הכל התחיל בשנת 1943 בבית חולים יהודי בבוקרשט שברומניה, שם נולדתי לשני הוריי: אמי יולי ואבי ארנסט. יש לי אחות, הקטנה ממני בשלוש שנים, ושמה אווה. נולדתי בזמן המלחמה בבית חולים והיא נולדה אחרי בבית.

בתקופה זו רומניה הייתה תחת שלטון גרמני נאצי ואבי עבד בבית דפוס למען השלטון הגרמני. הגירוש למחנות עדיין לא הגיע לכל רומניה, הגירוש היה באיזור אחר ברומניה, איזור בו היו התגוררו בני משפחה אחרים שלנו. הוריי עזבו את האיזור הזה זמן קצר קודם ולכן ניצלנו.

היינו משפחה מיוחדת ששילבה הרבה תחומים ודיברנו בשתי שפות: רומנית והונגרית. מבחינת היהדות אמי הייתה דתייה ששמרה כשרות ומנהגים ואבי היה חילוני ובכל זאת הם היו יחד, אבי ידע את כל המסורת היהודית כיוון שלמד אותה כילד יהודי והשתתף בחגים יהודים.

אלכס, אחותו אווה ואביו ארנסט

תמונה 1

גרנו במרכז בוקרשט ולמדתי בבית הספר היוקרתי ביותר שהיה שם, בית ספר עממי מאוד מפורסם. אני זוכר בבית הספר, המורים היו בעלי סמכות רצינית, כשהיו נכנסים לכיתה כולם נעמדו דום, אף אחד לא הוציא מילה, כל השיעור היינו יושבים עם ידיים מאחורה.

בבגרותי למדתי הנדסה בטכניון ברומניה. הייתי התלמיד היהודי היחידי ואחת מחובת הסטודנטים הייתה לשרת בצבא הרומני במשך שישה חודשים מפרכים וקשים כקצינים.

במשך חיי ברומניה סבלתי מאנטישמיות למרות שהמלחמה נגמרה, פעמים רבות היו אומרים לי מילים לא נעימות, כשרציתי ללמוד נושא מסוים בטכניון אמרו לי שיהודים לא יכולים ללמוד את אותו הנושא. לאחר מכן לא יכולתי לקבל תפקידים מסוימים בגלל זה. למזלי, בשנותיי בבית הספר, הייתי בחבורה יחסית מקובלת ולכן האנטישמיות שחוויתי בבית הספר היתה מעודנת יחסית.

בשנות ה-20 לחיי הכרתי את אשתי גבריאלה. גרנו במרחק של 200 ק"מ אחד מהשנייה, זו הייתה נסיעה של יום בקרון שינה. דודתי גרה בעיר שגבריאלה גרה בה באותה תקופה. אמי חששה מאוד שאתחתן עם גויה, לכן דודתי ודודתה של גבריאלה גרמו לכך שאכיר אותה. כשלמדתי בטכניון הרומני, היינו בקשר מרחוק והיינו שולחים מכתבים זה לזו. מדי פעם כשיכולנו, היינו יוצאים לחופשות ואז החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן ולעבור לגור ביחד. הוריי היו מאושרים מההחלטה הזו.

העלייה לארץ

כשגבריאלה ואני היינו יחד, החלטנו שאנחנו רוצים לעלות לארץ ישראל. התחלנו יחד בלימודי עברית דרך השגרירות ברומניה, קיבלנו ספר של הא'-ב' ולמדנו עברית מאוד בסיסית. היינו בקשר עם השגרירות בישראל והם אמרו לנו כמה פעמים לחדש את בקשות העלייה שלנו. הבקשה הראשונה שהגשנו הייתה בשנת 1958 ולבסוף הצלחנו לעלות לארץ בשנת 1970, 12 שנה לאחר מכן.

עלינו לארץ ישראל מרומניה הקומינסטית ויכולנו להביא איתנו רק 70 ק"ג של רכוש שעיקרם היה ציוד של ילדתנו בת השבעה חודשים שאיתה עלינו.

לפני שעלינו, ידענו למה לצפות כשנגיע לארץ. כשנתיים לפני עלייתנו אבי ואחותי ביקרו בארץ ישראל. ברומניה קיבלנו אינפורמציה על הארץ דרך עיתונים והיה לי ידע גדול מאוד בהיסטוריה הציונית בזכות החינוך הציוני עליו גדלתי.

כשהגענו לארץ נשלחנו למרכז קליטה בעפולה, בו לימדו אותנו עוד עברית באולפן כדי שנוכל להתמצא בארץ. כשהגענו נתנו לנו דירה של שלושה חדרים עם רהיטים מאוד בסיסיים. מספר שבועות אחרי עליתנו לארץ, גבריאלה מצאה עבודה בתור רופאה וכמה זמן אחריה גם אני מצאתי עבודה. החיפוש אז אחרי דירה ועבודה לא היה קשה בתקופה הזו בארץ, כיוון שלמזלנו חיפשו עובדים בתחומים בהם עבדנו. לא ידענו מתי שאר המשפחה שלנו תעלה או מתי נראה אותם בפעם הבאה, אך הסקנו שמאוד מהר הם יעלו ובאמת כשנה אחרינו הם עלו לארץ, אך השנה הזו הייתה מלווה בגעגועים רבים. כשעלינו, היינו הראשונים מהמשפחה שלנו ברומניה שעלו לארץ.

אלכס וגבריאלה עם חבריהם במרכז העלייה זמן קצר לאחר ההגעה לארץ

תמונה 2

הייתה לי דודה שכבר גרה בישראל ברמת גן שאצלה גרתי במשך תקופה לא קצרה, למען עבודתי בתל אביב כאשר אשתי ובתי עדיין גרו בעפולה. בשלב מסוים עברנו לגור בבת ים ליד העבודה שלי, תחילה אני ולאחר מכן גם אשתי ובתי. לפני המעבר, תקופה לא קצרה, הייתי פוגש אותם רק בסופי השבוע כאשר יכולתי לנסוע אליהם. בתקופה זו היו לבתי בעיות בריאותיות שהקשו יותר על המצב ומלאו אותי בגעגוע ובדאגה.

המצב ברומניה היה שונה מאד מהמצב בישראל, רומניה הייתה קומוניסטית. הממשלה הייתה מחליטה על כל אדם ופרט והייתה מציבה לך עובדות, איפה אתה גר והיכן אתה עובד. בישראל, לעומת זאת, יש לך את זכות הבחירה איפה אתה גר והיכן אתה עובד. המציאות החדשה הכניסה אותי למעט הלם התחלתי, לא הייתי רגיל למצב כזה והייתי צריך להתרגל לסגנון חיים לא מוכר בנוסף לעלייה לארץ אחרת.

לעלות לארץ אחרת, זה קשה בכל גיל לכל אדם, אך לעלות עם תינוקת קטנה כשלא הייתה לנו פרנסה והון וכשלא הכרנו אף אחד בסביבה שלנו בארץ, היה אפילו קשה יותר. כל הסביבה שהכרתי ברומניה לא הייתה בישראל. חברי הקרובים נשארו ברומניה, חלקם היו גויים או שלא הייתה להם כוונה לעלות לארץ וחלקם, כמו משפחתי, לא קיבלו אישור לעלות לארץ מרומניה. בישראל לא הכרתי חברים. למרות הבדידות שהכתה בנו בעלייה אני מאושר מכך שעלינו ועדיין אני מצטער שלא עלינו קודם.

גבריאלה ואני היינו נחושים מאוד להתאקלם במהירות ובצורה הטובה ביותר. לכן, לאחר שעלינו, השגנו עבודות ויכולנו לתקשר עם אנשים. לא הסכמנו בבית לדבר ולקרוא ברומנית או הונגרית ובמקום זאת קראנו ודיברנו בעברית. למדנו טוב יותר את השפה. גם כשהמשפחות שלנו עברו לארץ לאזורים הקרובים אלינו, המשכנו להקפיד על כך. בהמשך הזמן גם התגייסתי לצבא בארץ ועשיתי כאן מילואים.

בארץ ישראל הרחבתי את משפחתי וכיום יש לי שלושה ילדים ושמונה נכדים שכל חיי סובבים סביבם.

הזוית האישית

אלכס: חווייתי מן התכנית היתה טובה. נהניתי לספר את סיפור חיי ועלייתי. אני מודה על ההזדמנות לספר את סיפורי ולתעד אותו.

התלמידות המתעדות: תיעוד הסיפור היה מהנה במיוחד עבורנו, למדנו המון דברים חדשים על התקופה. נהנינו מאוד לעבוד עם חברים ולשמוע את סיפורו של אלכס. אנחנו מודות על הזכות לעשות את העבודה הזו ומודות לאלכס על כך שהוא שיתף אותנו ואיפשר לנו לתעד את סיפורו.

מילון

קומוניזם
קומוניזם היינה תנועה סוציאליסטית בה כל הרכוש היה בבעלות משותפת וכל אדם צריך לתרום לפי יכולתו ולקבל לפי צריכיו. בפועל במדינות בהם יושם הקומוניזם הוא התבטא בדיקטטורה והממשל החליט הכל עבור אזרחיו.

בקשות עלייה
היהודים במדינות שונות (הכוללות את רומניה ומדינות סובייטיות) היו צריכים לבקש מהשלטון אישור עליה לישראל. היחס של השלטון ברומניה לעליה לארץ ישראל היה שלילי ועל כן השלטון נמנע מלאשר בקשות. על מנת שהממשלה תאשר בקשות אלו ממשלת ישראל היתה צריכה לשלם לשלטון ברומניה כסף רב וגם אז השלטון ברומניה נמנע מלאשר זאת לאנשים בעלי השכלה גבוהה.

ציטוטים

”הדבר היחיד שאני מצטער עליו זה שלא עליתי לארץ מוקדם יותר“

הקשר הרב דורי