מאגר סיפורי מורשת

שמי אבשלום דולב' נולדתי בתאריך 13 באוגוסט 1945 (ה' באלול תש"ה) בבית החולים 'העמק' בעפולה. באותה עת נולדו שם כל ילדי קיבוץ טירת צבי. הוריי, רבקה ונפתלי, היו ממייסדי טירת צבי, ישוב של חומה ומגדל שהקמתו בעמק בית שאן הייתה סמל לאומי לגאולת הקרקע, כיבוש השממה החמה מאד והצחיחה. ביום שהגעתי לעולם, אבי היה בחזית איטליה עם חיילי הבריגדה היהודית שלחמו בגרמניה הנאצית. אבי זכה לראות אותי לראשונה כשהייתי בן עשרה חודשים. יום הלידה שלי היה בדיוק בשבוע שבו נכנע הצבא היפני לבעלי הברית ונחתמה סופית מלחמת העולם השנייה. זו אחת הסיבות שאמי ז"ל קראה לי בשם אבשלום (הסיבה השנייה הייתה לזכרו של אביה שקראו לו שלום).

לבית הספר המשותף בשדה אליהו נכנסתי בכתה ג' עם הקמתו בשנת 1953 (עד אז למדתי בטירת צבי). בן 12 הייתי כאשר טירת צבי חגגה 20 שנה להקמתה. יובל ה- 20 נחוג ברוב עם ובהדרת מלך. דוד בן גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל, שגם הכריז על הקמתה תשע שנים לפני כן, בא לטירת צבי לברך אותנו ביום חגנו. על עפרה מלמד (יהל) ועלי הוטלה המשימה לברך בשם ילדי טירת צבי (דור ההמשך) ולהגיש לו זר פרחים. היה זה אירוע מרגש מאד. למחרת הופיע התמונתנו בעיתוני ישראל והיא מצורפת פה למזכרת. בבית הספר השותף בשדה אליהו למדתי עד גמר התיכון בשנת 1963. אז התגייסתי לצה"ל.

בטקס חגיגות 20 לטירת צבי עם דוד בן גוריון (באדיבות ארכיון טירת צבי) 

ראשוניותה של טירת צבי וכיבוש השממה שאבי ואמי עשו במו ידיהם, בפיתוח החקלאות במקום בלתי אפשרי וטיפוח החברה הם שמלווים אותי כל חיי. ההכרה שההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל היא הבסיס לריבונותנו בה, טבועה בי מאד עמוק ולכן כל פגיעה בחקלאים ובחקלאות על ידי ממשלות ישראל הכאיבה לי מאד. עשרות שנים הקדשתי לקידום חקלאות ישראל ושגשוגה ולכן הכאב צורב ומשפיל עוד יותר.

מכאן גם בחירתי להתחיל את סיפור חיי הקהילתיים בשנת 1970, עם תחילת לימודיי באוניברסיטה העברית בפקולטה לחקלאות ברחובות. עם תחילת לימודי, חשתי שאני מגשים חלום גדול, הכרה לעומק, מדעית ויישומית של תורת החקלאות שבה עסקתי בחיי הצעירים. אבי ז"ל הקים וניהל את ענף הכותנה ואני לאחר לימודי ניהלתי את ענף הירקות. הבן ממשיך את בחירת אביו בהתאמה לידע חדש ומודרני יותר. לאחר כמה שנים באוניברסיטה (כמעט סיימתי תואר שני), התחתנתי עם אשתי מיכל (לבית גרוס), בבארות יצחק, בפברואר שנת 1972. במאי שנת 1973 נולד בננו הבכור, יובל, בבארות יצחק וזמן קצר אחרי לידתו חזרנו מיכל, יובל ואני לטירת צבי.

מיד עם חזרתי התחלתי לנהל את גן הירק (בעיקר את גידול הגזר), ניהול שנמשך על פני עשר שנים. ארבעה חודשים לאחר חזרתי לקיבוץ פרצה מלחמת יום הכיפורים, המלחמה השנייה בה השתתפתי אחרי מלחמת ששת הימים, מלחמה אכזרית ממנה רבים לא חזרו. המלחמה הזו מאוד ביגרה אותי ונתנה לי ממד אחר על החיים.

בשנת 1975 ריכזתי את הצוות שהעביר את טירת צבי מלינת ילדים משותפת בבתי ילדים ללינה משפחתית ליד הוריהם. המעבר היה בסביבות שנת 1978. בנוסף על ניהול גן הירק תרמתי גם לניהול החברתי של טירת צבי. מאז קבעתי לי כלל לתרום לקיבוץ בזרוע הכלכלית ובמקביל לא להניח מהעשייה החברתית. למעשה, משנת 1976 התחלתי בפרק חיים שבו התמדתי עד היום במשך חמישים שנה.

בשנת 1977 טירת צבי חגגה ארבעים שנה להקמתה. למחרת החגיגות חלה אחי הקטן אשר מיכאל ז"ל, ונפטר תוך זמן קצר, בן 26 היה במותו. זו הייתה תקופה עצובה מאד בחיי. בתקופה זו הייתי צמוד להוריי על מנת לסייע להם להתמודד עם המוות הכואב ועם הטיפול באחותי שהייתה חולה שנים רבות ונפטרה שנים מאוחר יותר, בשנת 2008. התקופה הקשה שעברתי הייתה משמעותית מאד. היא ביגרה אותי ולימדה אותי על סדרי עדיפויות בחיים.

מכאן המשכתי בעשייה חקלאית לאומית שעסקה בהתיישבות ובבניה של ענפי חקלאות גדולים. שימשתי שלוש שנים (בין השנים 1980 – 1983) כמזכיר מקצועי של ארגון מגדלי הירקות, ולאחר מכן חמש עשרה שנים כמנהל כללי של מועצת החלב בישראל. ענף החלב הוא הענף החקלאי הגדול והחזק בחקלאות ישראל. מכאן המשכתי ותרמתי לניהול ענף המדגה בארץ ומשק העופות במשך חמש עשרה שנים נוספות.

במקביל בזרוע החברתית, ניהלתי מאז שנת 2001 ועד היום את הקמת ההרחבה הקהילתית בטירת צבי. הייתי שותף מאד פעיל בצוות שהביא לקיבוץ טירת צבי את רוח ההתחדשות והשינוי הקיבוציים להם טירת צבי הייתה זקוקה כאוויר לנשימה. בשנים אלו הפכנו לקיבוץ הדתי הראשון מבין הקיבוצים הוותיקים של תנועת הקיבוץ הדתי שחידש את אורחות חייו למתכונת של קיבוץ מתחדש.

שנים רבות של עוצמה וחיזוק חקלאות ישראל מחד, ובניית קהילה מתחדשת בקיבוץ מאידך, הסתיימו בפרישה נהדרת כאשר אני כיום חי עם אשתי בביתי, בטירת צבי. שלושת ילדינו – יובל, יריב ושירה עם בני זוגם בנו את ביתם במקום וממשיכים בדרכם של הוריי, רבקה ונפתלי דולב ז"ל, ממייסדי טירת צבי ובוניה.

שלושה דורות של חקלאים, בוני קהילה, אוהבי המקום וממשיכי דרכה, הם היום זרם מוביל בקהילת טירת צבי. משפחות רבות של בנים ובני בנים מצטרפות לישוב ומצמיחות אותו לתפארת מייסדי המקום ומדינת ישראל.

"עוֹד לֹא נֻתְּקָה הַשַּׁלְשֶׁלֶת, עוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת, מִנִּי אָבוֹת אֱלֵי בָּנִים" (המשורר- יצחק למדן)

הזוית האישית

יהונתן: למדתי דברים רבים על העשייה של סבא. למדתי גם על ההצטיינות שלו בספורט מחוץ לסיפור האישי.