מאגר סיפורי מורשת

סבתי רבקה ברקל, נולדה בשכונה נווה שאנן שבחיפה.

במהלך העבודה שיתפה אותי סבתי בחוויות שלה כילדה בשכונה נווה שאנן, ובסיפורה של השכונה, שהוקמה על ידי משפחתה של סבתא רבתא שלי, משפחת גולקו , שעד לימים אלו גרה בשכונה.

סבתא רבתא שלי , שושנה גולקו- ברקוביץ,  ילידת 1925 נולדה באוהל בנווה שאנן (חיפה).

שכונת נווה שאנן נבנתה בהדרגה על פני שנים רבות, בסגנונות בנייה מגוונים. ברובע יש מבנים בני קומה אחת, הבנויים על מגרש גדול על פי העיקרון של עיר גנים, ישנם מבנים בעלי שתי קומות, ושתי דירות בכל קומה – שזכו לכינוי "הגגות האדומים" בשל גגות הרעפים שלהם, יש מבנים שבהם מספר יחידות דיור ויש שיכונים בבנייה רוויה – הן שיכוני "רכבת" משנות קליטת העלייה ההמונית, וחיסול המעברות והן רבי-קומות חדשים יותר(ויקיפדיה)

בכניסה לשכונה היה בסיס צבאי של הבריטים ששלטו בארץ באותה התקופה.

באותה שנה בנווה שאנן היו  צריפים ואוהלים, והיו בה רק שני רחובות, רחוב הגליל, ורחוב טרומפלדור. בית המשפחה שכן ברחוב טרומפלדור, פינת הגליל, הוא קיים עד היום.

בילדותה של סבתא רבתא שלי, היו בחצר הבית פרות, תרנגולות, וברווזים. סבתא של סבתי חלבה את הפרות, וסבתא רבתא שלי, מכרה חלב בשכונה, במהלך ילדותה. סבא של סבתי נסע עם חמור כל יום לוואדי רושמיה, והביא מים מבאר ומכר אותם. לאחר כמה שנים החמור הוחלף במשאית.

בנוסף סבתא רבתא שלי התחתנה באותה החצר לפני 77 שנים.

סבתי, רבקה, גדלה באותו בית שסבתא רבתא שלי נולדה (עד היום הבית קיים.)

כשסבתי, רבקה,  נולדה בחצר הבית היו שם רק תרנגול, וצריף שבו גרו שלוש משפחות.

במהלך השנים נווה שאנן התפתחה וגדלה, ונוספו הרבה בתים, שרובם נהרסו ונבנו במקומם, בניינים חדשים וגבוהים, על חורבות השיכונים הישנים. חלק מהבתים הישנים עדיין קיימים, וחלקם אף שומרו במסגרת פרויקט שימור מבנים של עיריית חיפה.

אני מבקרת את סבתי הרבה, ומכירה היטב את השכונה.

בית הספר הראשון בשכונה היה בית הספר "תל חיי"  שנמצא עד, היום בפינת הרחובות טרומפלדור, והגליל. סבתא רבתא שלי למדה באותו בית הספר, גם סבתי ואחיותיה למדו ב"תל חי" ובנוסף גם אמי, דודיי ובני הדודים שלי.

בשכונה היה  מפעל לקרח והייתה מאפיה בחצרה של סבתא רבתא שלי. מוכר הנפט גר בצריף הסמוך לבית.

ממול לבית של סבתי, היה צריף ובו פעילות של תנועת מחנות העולים. עד היום הבניין עומד (לאחר בניה חוזרת).

סבתא רבתא שלי לא עזבה מעולם את ביתה בנווה שאנן, וגם סבתי ואחיותיה לא עזבו את נווה שאנן.

הזווית האישית

סבתא רבקה: נהנתי לחלוק את סיפורי השכונה שבה גדלתי עם נטע, נכדתי. נטע מכירה את השכונה מביקוריה אצלנו. נטע מכירה את הבית של סבתא רבתא שלה מביקוריה שם. במהלך המפגשים שעסקו בכתיבת העבודה. נטע ביקרה אותי בימים בהם היה ניתן לנסוע מעיר לעיר, ולא היה סגר (קורונה) והדבר שימח אותי מאוד. חשוב לי שנטע תכיר את ההיסטוריה של משפחתה למרות שהיא לא גרה כבר בעיר חיפה.

נטע: נהנתי לשמוע את סיפורי סבתי על השכונה ועל ילדותה בשכונה. במהלך הכנת העבודה, למדתי על ההיסטוריה של השכונה, בה סבתי גרה, בנוסף קיבלתי ספר על תולדותיה של שכונת נווה שאנן, לכבוד 90 שנה להקמתה של השכונה (הספר יצא לפני כמה שנים). לימדתי את סבתא שלי דברים טכנולוגים שניתן לעשות בטלפון ובמחשב. בתקופה זאת בן הדוד שלי בארצות הברית חגג בר מצווה, עזרתי לסבתי להתחבר לזום, של בר המצווה (כתוצאה מהקורונה דודי לא הגיעו לחגוג את בר המצווה שלו, בארץ).