מאגר סיפורי מורשת

השם- שושנה לאה. מקור השם שושנה לאה הוא על שם סבתא שלי שנקראה רוזה לאה. הכינויים שלי – שוש, שושיק.

שם משפחה – שטרומפף. פרוש השם חלואני (בעלי נולד בעיר חלב שבסוריה מכאן שם המשפחה) זה מתוק. הייתי שלמה עם שינוי שם המשפחה.

נולדתי בפולין בעיר לודג' ב- 8.12.1947. נולדתי בחנוכה וכל חנוכה בנר רביעי אנחנו חוגגים לי ובגלל זה אני מאוד אוהבת את חנוכה.

אבא בא מכפר קטן בפולין ששמו זדוינסקה וולה.

אמא שלי באה מהעיר לודג', חסידות גור זו חסידות ידועה, מה זה בעצם חסידות? אצל החסידים הלבוש שונה יש שטריימל, כובע פרווה, לובשים את זה בעיקר בשבתות ובחגים הם לובשים מעיל ארוך עם חגורה, גרביים ונעלים שחורות ולכל חסידות יש רבי שעומד בראש החסידות, כולם צריכים לשמוע לו. אמא שלי למדה 5 שנים בבית הספר ולהורים שלה היה בית מלאכה קטן שהם רצו שהיא תעבוד בו אבל היא רצתה להישאר בבית ספר וללמוד אז היא למדה 5 שנים ובאותה תקופה זה היה נחשב הרבה שנות למידה.

העלייה לארץ

עליתי בשנת 1950 כשהייתי בת 3 עם משפחתי. מבחינת הגיל היה לי טוב כי הייתי יותר צעירה אז היה יותר קל לקלוט את השפה ולהורים שלי היה יותר קשה הם לא קלטו את השפה והם לא התרגלו למזג האוויר. בהתחלה לא היתה אפשרות לבחור מקום לגור בו אז לקחו אותנו למעברה בפרדס כץ שליד בני ברק, ואחרי שנה אבי קנה בית בכפר גנים ועברנו לגור שם.

המשפחה

אני הבכורה במשפחה, אני לא הרגשתי יחס מיוחד חוץ מאחריות והייתה לי רק אחות קטנה ואני הייתי האחראית לא קיבלתי יחס שונה אבל את אחותי פינקו קצת יותר, יש לי אחות אחת ושמה אסתר על שם אחותה של אמא שלי שנספתה בשואה. אחותי גרה בראשון לציון. היא למדה להיות מורה, היא הייתה מורה לאנגלית ולאחר מכן היא עבדה עם בעלה בבית דפוס ויש לה 3 ילדים שניים כבר נשואים. עכשיו יש לבעלה חברה להפקת אירועים והיא עובדת איתו.

גרתי בפולין עד גיל שלוש זו הייתה ארץ קרה אני זוכרת את השלג וגם זוכרת שבכל שנה בקיץ היינו נוסעים לעיר ששמה צ'חוצ'ינק שם היינו חודש עם אמא שלי, הייתה לנו משרתת ואומנת גויה ושמה מרישקה. בגיל שלוש עלייתי לארץ אני ומשפחתי גרנו במעברה אני זוכרת שהייתי חולה ולהורים שלי היה קשה אחר כך עברנו לכפר גנים שבפתח תקווה עד גיל תשע בערך.

אני ומשפחתי גרנו בבית פרטי ישן וחצי הרוס.

בית ספר

עד כיתה ג' למדתי בבית ספר יסודי חילוני בכפר גנים בכל יום הייתי הולכת הלוך וחזור ברגל. ואז אני ומשפחתי עברנו לבני- ברק (בגלל שלאימא שלי היה שם דוד) אני למדתי בבית ספר חרדי בית יעקב למדתי עד כיתה ח', מכיתה ח' למדתי בתיכון חרדי לבנות ברמת גן, בכל יום הייתי נוסעת הלוך וחזור באוטובוס. היו לנו עצי תותים לבנים ואדומים שמאוד אהבתי לאכול. אני תמיד הייתי מתלכלכת מהתותים האדומים עד שחטפתי תולעים התברר שבתותים היו תולעים. אני ומשפחתי גרנו במקום שהיה די שומם.

פעם אחת ההורים שלי לא היו בבית אז הייתי אצל חברה וכשחזרתי לבד בערב הביתה ישבתי במרפסת כי לא היה לי מפתח ולידי היו שועלים, היו רעשים ופחדתי מאוד עד שהורי באו ופתחו את הדלת ובכיתי המון. לאבא שלי היה לול תרנגולות, השועלים היו אוהבים לאכול את התרנגולות אז אבא שלי שם שם גדר כדי שהשועלים לא ייכנסו וכל הלילה השועלים היו חופרים מתחת לגדר ונכנסים ללול ואוכלים את התרנגולות עד שאבא שלי חיסל את הלול.

תחביבים

אהבתי לשחק כל מיני משחקים בחוץ ברחוב עם חברים וחברות שלי לדוגמא: קלאס, מחבואים, מחניים וחבל.

מאכלים מיוחדים

געפילטע- פיש, אמא שלי הייתה מבשלת כרוב ותפוח אדמה. לכבוד חג שמחת תורה אמא שלי הייתה ממלאה את הכרוב באורז ובצימוקים ולזה קוראים ביידיש " פקאלך". מרק צח עם אטריות, חתיכות שומן של עוף מטוגן ואבא שלי אהב את המאכל הזה מאוד.

לימודים

גן- בגיל 4 הלכתי לגן בכפר גנים. באותה תקופה היו הולכים לגן בגיל מאוחר יותר, אני זוכרת רק את הגננת ידידה.

יסודי- היה שם בית ספר אחד בכפר גנים, הוא היה בית ספר חילוני. בית הספר היה רחוק מהבית שלי ובאותו מקום מסוים לא היו אוטובוסים אז נאלצתי ללכת ברגל מרחק לא קטן, ובנוסף לזה בית הספר היה צריפים. זה היה בית ספר מעורב בנים בנות ולא פעם הציקו לנו הבנים. ביסודי הייתה לי מורה בשם שפרה שאהבתי אותה את שאר המורים אני לא זוכרת, כשהייתי בסוף ג תחילת ד עברנו לבני ברק. ושם למדתי בבית ספר בית יעקב עד סוף כיתה ח'.

בגרות

זיכרון עצוב שלי: כשהייתי ילדה שיחקנו בתוך הכיתה בהפסקה ואז נפלתי 6-7 בנות נפלו עלי ומשם לקחו אותי לבית חולים ואז הביתה ואז שוב לקופת חולים ושמו לי גבס.

זיכרון משמח: אחרי ששברתי את הרגל עשו לי מסיבת בת מצווה וזה היה מאוד כיף לקפוץ ולשמוח אחרי זמן רב שהייתי עם הגבס. עוד משהו משמח זה שדודה שלי עלתה לארץ ושמחתי מאוד. ומשם עברתי לתיכון ברמת גן.

תפקידים ומקומות עבודה

אחרי שסיימתי את התואר הראשון בספרות ובהיסטוריה בבר אילן התחלתי להיות מורה בתיכון.

הייתי מורה ומרצה במשך 45 שנים לספרות, חיבור, כתיבה מדעית. מאוד אהבתי ללמד למרות שזה לא קל במיוחד לא היום עם הנוער. אני גם כותבת מאמרים, אני מלמדת את הנכדה שלי פעם פעמיים בשבוע.. ואנחנו לומדות יחד.

מנהגים ומסורות

אני זוכרת שבפסח אבא שלי היה מכניס את היד לגביע יין וכל פעם כשהוא היה קורא בהגדה על מכה הוא היה טובל את האצבע ומטפטף את היין.

אירועים מיוחדים

אירוע מיוחד שקרה לי זה היה שהתחתנתי, ועוד אירועים מיוחדים שהיו לי זה שחברות שלי התחתנו.

הורי בשואה

*הורי היו ניצולי שואה והם עברו סבל מאוד גדול בשואה לכן חשוב לי להנציח את מה שקרה להם בשואה ואת מה שקרה לעם היהודי בשואה.

אמי (שרה בת רוזה לאה ז"ל)- אמי הייתה כאמור בגטו לוד'ג כי היא נולדה בעיר לוד'ג, לאחר שהגרמנים כבשו את פולין הם בנו חומה בקטע מסוים בעיר לוד'ג והכניסו לשם את כולם, וזה היה גטו לוד'ג. היה שם רעב איום ונורא, החתולים לא נראו ברחוב מכיוון  שהיהודים שהיו שם נאלצו לאכול חתולים כי לא היה מה לאכול. היו ילדים שהתגנבו מחוץ לחומות הגטו כדי למצוא מזון ולפעמים השומרים ראו אותם וירו בהם. במשך השהות בגטו נפטרו רוב קרובי המשפחה של אמא שלי שני ההורים שלה ואחים ואחיות שלה מלבד אחות אחת, היא ואמי היחידות שניצלו.

לקראת סוף המלחמה הנאצים חיסלו את גטו לוד'ג ושלחו את כל היהודים שנשארו למחנה השמדה אושוויץ, וככה אמא שלי ואחותה הגיעו למחנה השמדה זה היה לקראת סיום המלחמה לכן הנאצים לא שרפו אותן בתאי הגזים. באמצע שנת 45 באו אמריקאים ושחררו את מחנה ההשמדה הזה, אמא שלי ניצלה בנס כי היא כבר הייתה ממש חולה והוא שקלה משהו כמו 30 קילו. אחרי המלחמה אמי ואחותה חזרו לעיר לוד'ג שם היא הכירה את אבא שלי והם התחתנו ושנתיים וחצי אחרי המלחמה אני נולדתי.

אבי (שמחה בן יונה ז"ל)- אבא שלי היה חי בכפר קטן מאוד אני זוכרת את שם הכפר הזה. הוא היה יתום מגיל צעיר מאוד אמא שלו גידלה 6 או 5ילדים לבדה. הוא ועוד אחות אחת שרדו האחות היגרה לארצות הברית. איך אבא שלי ניצל? היה גוי שקראו לו וילק והוא באמת אחד מחסידי אומות העולם, הוא החביא את אבא שלי אצלו במרתף במשך שנה וחצי ונתן לו אוכל והסתכן בחיים שלו ושל משפחתו. אם היו תופסים אותו היו הורגים אותו ואת משפחתו, ובכל זאת הוא לא הלשין אבל בניגוד לגוי אחר ששמר על אח של אבא שלי עם משפחתו וילדיו הוא הלשים עליהם ורצחו את כולם. אחרי המלחמה אבא שלי הגיע לעיר לוד'ג ושם הוא הכיר את אמא שלי לא יודעת איך.

אני נולדתי בסוף שנת 47 ובשנת 50 כשהייתי כמעט בת 3 עלינו לארץ למרות שרוב המשפחה עברה לגור בארצות הברית. על המצבה של אמי רשמנו את כל השמות של ההורים, האחים האחיות שנספו בשואה. אמא שלי הלכה ל"יד ושם"  והיא כתבה מה שנקרא דף עד. ניצולי שואה רבים מסרו את כל השמות של בני המשפחה שנספו בשואה ל"יד ושם" והם נכתבו על "דף עד" שנמצא ב"יד ושם". ההורים שלי לא כל כך דיברו על השואה הם כנראה עברו הרבה טראומות. מאוד קשה היה להם לדבר, אבל בכל זאת הם סיפרו לנו פה ושם דברים. יכול להיות שבהזדמנות אסע לפולין כדי לנסות לזהות את הקברים של בני המשפחה, אם בכלל היה להם קבר. הבן שלי כן נסע לפולין מהתיכון שלו וגם בני משפחתי נסעו אבל לא הצליחו לאתר את הקברים.

הזוית האישית

למדנו הרבה אחת מהשנייה ואנחנו מקוות לשמור על קשר גם אחרי התכנית. חשוב מאוד שיהיה קשר בין הדור המבוגר לדור הצעיר.