מאגר סיפורי מורשת

החיים בפולין ותהליך העלייה

נולדתי להורים ניצולי שואה, נחום וטובה סוקולוב, בשנת 1949 בעיר לודג׳ שבפולין.

כאשר הייתי בת חצי שנה הוריי רצו לעלות לארץ ישראל, אך לא הצליחו לקבל אישור עלייה ונשארו לחיות בפולין.

אבי עבד בבית טקסטיל, ואמי עבדה כתופרת. גרנו בבית שבו היה מטבח אשר היה משותף לנו ולמשפחה בדירה לידנו.

בשנת 1956, הייתי אז בת שבע, למדתי בבית ספר נוצרי עד שגומורקה עלה לשלטון וסיים את הקומוניזם הפולני, לאחר מכן (1957) עברנו לגור עם דודתי חלה בוורשה, ונסענו שבוע ימים ברכבת מורשה לצ׳כוסלובקיה ומשם לאוסטריה, ולבסוף שטנו באונייה לארץ ישראל, לחיפה.

החיים במעברה

כאשר הגענו לארץ גרתי במעברה בקיסריה, אחת מבין הרבה מעברות שהוקמו בעקבות העלייה הגדולה מפולין וערב. בצריף בו גרתי לא היה חשמל, וקיבלנו מנורות נפט, שרפרפים וצלחות ברזל. לא היו שירותים בצריף.

לאחר שהתאקלמנו קצת הוריי רשמו אותי לבית ספר יחד עם הרבה עולים מהודו ומהמזרח, אך לא ידעתי עברית, והיה מאוד קשה. בזמן שגרנו שם אמי עבדה בנטיעת יערות ואבי עבד כעובד עורות, ולא היה בבית למשך רוב השבוע. גרנו במעברה שנה אחת.

החיים בעיר

בשנת 1958 עברנו לגור בפתח תקווה, שם למדתי בבית הספר ״פיקא״ בכיתה ב׳ ובבית הספר ״רמת ורבר״ בכיתות ג' עד ח׳, ובבית הספר ״אחד העם״ בכיתות ט׳ עד י״א. אחרי הלימודים הייתי עוזרת לאמי במטלות הבית ובעבודתה כתופרת וילונות, והייתי בחוג ריקודי עם ובנוער העובד. לאחר שסיימתי בית ספר הלכתי ללמוד בבית החולים ״בלינסון״ בכדי להפוך לאחות. אהבתי לעבוד כאחות, וגרתי שם, ובאתי הביתה פעם בכמה שבועות.

בשנת 1967 הייתי במסיבה, והיה חסר לנו פטיפון, ונסעתי עם בחור בשם לוי להביא את הפטיפון מביתי, וכשחזרנו חבר שלי קינא ורצה להתחיל קטטה עם לוי. לא ראיתי את הקרב כי עליתי לסדר את הפטיפון.

אני ולוי יצאנו שנתיים ואז התחתנו בשנת 1969 באולמי השרון.

החיים לאחר החתונה

אחרי החתונה, עברנו לגור בהוד השרון, ולאחר שנה נולדה ביתנו הראשונה, ענת. עזבתי את עבודתי כאחות כדי לטפל בה. לאחר שלוש שנים, חזרתי לעבודתי כאחות למשך ארבע שנים, עד שנולדה בתנו השנייה, לימור. היינו יוצאים לטייל בכל שבת.

הזוית האישית

ניצן צמח: נהינו מן העבודה, ובתור המתעד היה לי מאוד כיף לשמוע את סיפור חייה.