מאגר סיפורי מורשת

אני רותי סעדה [רות ברדה ], נולדתי ב1959 בישראל בטבריה בבית חולים פורייה וכיום אני בת ששים ושתיים.

אני אוהבת מאוד להקשיב למוזיקה ,לצפות בסרטים , לקרואו ספרים בתחום הבריאות ולבשל ,אוהבת מאוד את נכדי ונהנית לארח אותם בימי  שישי ובכול מועד אחר, בחרתי לשתף את מיה בסיפור חייה של אמא שלי לפני מותה ואחרי מותה.

למדתי בצעירותי בבית הספר האר"י שבטבריה , אני זוכרת שהיו לי המון חברים, ותמיד  אחרי בית הספר הייתי משחקת בקפיצה על חבל, בגולות וגומי . בגיל שמונה עשרה, לאחר שסיימתי ללמוד בבית הספר התחתנתי עם אליעזר סעדה, ולכן לא שירתי בצבא . אחרי שהתחתנתי התחלתי לעבוד במשרד הבריאות במחוז הצפון במחלקה של  הפסיכיאטר המחוזי. במהלך השנים בהם עבדתי נולדו לי ארבעה ילדים: רעות ,עינב ,אירס ועידו.  נולדו להם שישה ילדים שכיום הם הנכדים המקסמים שלי. אני ואליעזר התחתנו במגדל העמק, בנוכחות המשפחה והחברים , כול ילד הביא שמחה אחרת הביתה ונתן לנו המון נחת ואהבה .

  הצמידים של אימא שלי

כשאני ומיה התחלנו לעבוד על הקשר רב דורי, היא בקשה ממני שאחפש חפץ מעבר שמזכיר לי געגוע , היא גם ידעה את הסיפור על אימא שלי, ועל כל מה שהיא עברה . אני תמיד אומרת לה שהיא ואימא שלי דומות, ואם אימא שלי הייתה עכשיו בחיים, הן היו החברות הכי טובות . בהתחלה לא מצאתי כלום אבל המשכתי לחפש, עד שמצאתי את הצמידים, ומאז שמצאתי אותם אני איתם על היד, זה נותן לי הרגשה טובה, הרגשה של נחת כי שאימא שלי תראה את זה יהיה לה המון נחת והמון שמחה בלב.

אימא שלי קיבלה ליום ההולדת שלה  מאבא שלי מתנה  12 צמידי זהב צהוב שיוצרו בארץ , אחרי כמה שנים, אימא שלי חלתה, ומצבה לא היה טוב ,ולכן היא החליטה לחלק אותם לכול הבנות שלה [ אסתר , חנה, טובה ,אירס ,מלי ואני] היא נתנה לכל אחת שני צמידים  כדי שכולן תקבלנה, ותוכל להשתמש בזה בעתיד. בגיל ארבע עשרה קיבלתי שני צמידים יפים עם קישוט של עלים  .

סבתא רותי מספרת : "לצמידים יש ערך משמעותי עבורי, ככה אני זוכרת את אמי  "

 קצת מידע על אימא שלי –לאימא שלי קראו רחל ברדה היא הייתה עקרת בית, ואישה חמה וביתית. היא אהבה לסרוג ולתפור לכל הנכדים, היא אהבה להכין תכשיטים, ובעיקר צמידים, ואהבה לבשל אוכל תוניסאי (טעים).

הזויות האישית

מיה: היה ממש כיף לשמוע סיפורים על המשפחה של סבתא שלי, ולדעת עוד דברים על  המשפחה שלי, התרגשתי לשמוע את סבתא שלי מספרת לי את הסיפור שלה, ולראות גם אותה מתרגשת וחווה כול מיני רגשות

סבתא מספרת: נהניתי מאוד לשתף את מיה בסיפור חייה, של אמא שלי, ושלי, וגם לספר על המורשת של המשפחה שלי. נהנתי לשתף אתכם בסיפור שלי .