מאגר סיפורי מורשת

אני יחט שטראוס לבית לם נולדתי בפתח-תקוה בשנת 1941 להורי אמא, צצליה חנה לבית ליפסה יוצאת הולנד ואבא, ישראל מאיר לבית לם יליד גרמניה. לא גדלתי עם סבים וסבתות, כולם נספו בשואה.

המצב הכלכלי היה מאוד קשה והורי נאלצו לעבוד מבוקר עד ערב בכל עבודה שהזדמנה.

בילדותי גרתי בצריף במושב גת-רימון, מושב בשרון, השוכן בבקעת אונו, בין המועצה המקומית גני תקוה והעיר פתח תקוה ומסופח למועצה אזורית דרום השרון. המושב נוסד בשנת 1926 ומייסדיו היו בני המעמד הבינוני מפתח תקוה בתקופת העלייה הרביעית. היינו משפחה דתית יחידה במושב, וילדי השכונה מאוד אהבו לבוא אלינו לשמוע קידוש והבדלה בשבתות. בתוך הצריף לא היו שירותים ומקלחת, בתקופתנו במספר רב של בתים השירותים והמקלחות היו מחוץ לבית (בחצר).

למרות שבזמנו לא היו טלפונים ולא היו מחשבים, הייתה לנו ילדות נהדרת ושמחה. רוב הזמן שיחקנו בחוץ עם חברים, שיחקנו בחמש אבנים, קלאס, טיפסנו על עצים ורצנו בשדות. בחצר שלנו היה עץ תות ענקי, אבא שלי בנה לנו סוכה על העץ וכל ילדי השכונה אהבו לשחק עלו. בשעות הערב, היינו עומדות (אחיותיי ואני) ליד החלון, מסתכלות בכוכבים ומאזינות ליללות התנים.

כשפרצה מלחמת השחרור בשנת 1948, הייתי בת שבע. אני זוכרת שאבא שלי חפר שוחה בחצר, ובשעת ההפצצות הינו מתחבאים בשוחה.

הייתי בתנועת הנוער "בני-עקיבא", הסניף אליו השתייכתי היה במרחק הליכה של שעה מהבית. בשבתות הייתי הולכת ברגל (לא התפנקנו). במושב גת רימון, הכרנו את כל נהגי האוטובוסים והם היו לוקחים אותנו מדי פעם לסיבוב כייף.

בשנת 1950 בהיותי בת 10, כל הארץ הייתה מכוסה בשלג. אבא שלי העיר אותנו ובישר לנו שהיום נכייף ולא נלך לבית הספר, בנינו בובות שלג זרקנו כדורי שלג ונהנינו מאוד.

בגיל 15 מפאת המצב הכלכלי, יצאתי בחופשת הקיץ לעבודה בחקלאות ובמשק בית.

בתיכון, היו לנו שעורי גדנ"ע עברתי קורס מ"כ והייתי מדריכת גדנ"ע (גדודי נוער עברי). אחרי התיכון, למדתי בסמינר למורות למלאכה, התגייסתי לצבא כמורה חיילת, שירתתי שנתיים ביישובי ספר ועוד שנה נוספת בצפון. במשך שנים, מתקופת התיכון, השתתפתי בצעדת 4 הימים. הצעדה התקיימה כל שנה לפני פסח. צעדנו במשךארבעה ימים: תלמידים, אנשים ונציגי גופים מכל חלקי הארץ. הצעדה נמשכה מנקודה מסוימת  ועד לירושלים.

נישאתי בשנת 1964 ועברתי לאזור המרכז, הקמתי משפחה (שלושה בנים) והמשכתי לעבוד כמורה לטכנולוגיה עד שיצאתי לגמלאות בגיל 60. כיום, אני פנסיונרית מאושרת ונהנית מנכדיי אני מתנדבת במספר מקומות ונהנית מהזמן הפנוי להרצאות, בלויים, וטיולים בארץ ובחו"ל.

הזוית האישית

יחט: הפעילות תרמה לחיזוק הקשר  שלי עם נכדי יהלי למרות שחשבתי שזה ישעמם אותו.

יהלי: הסיפור של סבתא היה מעניין, היתה לה ילדות מעניינת.