מאגר סיפורי מורשת

שמי עדנה ברונר, נולדתי ב1953 בקובוץ גינוסר

אני נשואה ליאיר, יש לנו ארבעה בנים איתי בן 45,יואב בן 42,אמיר בן 36,וגלעד בן 33

יש לי שלושה אחים גדי, דני ואני.

נולדתי בבית החולים "הסקוטי" שבטבריה. גרתי עד גיל שמונה בקיבוץ גינוסר ויחד עם משפחתי, עברתי לטבעון. למדתי בבית ספר קריית עמל ,ובתיכון בבית ספר ממלכתי ויצו חיפה.

עולים לי זיכרונות רבים מהילדות אני זוכרת שהחברים שלי ואני, אהבנו מאוד לשחק בגומי מחניים וחמש אבנים.

לאחר שסיימתי את לימודי, התגייסתי לצבא ושירתי בתפקיד של שרטטת, זכיתי בתחרות שנערכה בין השרטטות,  ועיצבתי את  תג היחידה של יחידה 848.

התחתנתי עם יאיר ב15.10.1957 בקרית טבעון בגבעת חן.

ערכנו חתונה צנועה, ללא הרבה מוזיקה, מכיוון שזה זה היה שנה אחרי שאבי נפטר. אני זוכרת שאת ההזמנה לחתונה שלנו אני עיצבתי לבד.

למדתי גרפיקה, רישום, וריפוי ועיסוק כיום אני עובדת בשלהבת במרכז טבעון. שלהב"ת הינה מוסד ציבורי ללא כוונת רווח, שהוקמה על מנת לתכנן, לפתח ולספק שירותי רווחה וחברה קהילתיים לאוכלוסייה המבוגרת בקרית טבעון והסביבה.

סיפורו של חפץ

אני מתגעגעת לאמי, רות נבו ז"ל, אשר היתה דמות משמעותית עבורי במשך כל חיי. אני זוכרת את אמי מוציאה קוביית סוכר, מתוך כלי חרסינה לבן עטור בפס של זהב, וממתיקה את התה לאורחים, שהגיעו לבקר אותנו. כלי זה מזכיר לי שאמי אהבה לארח חברים. הם נהגו לשחק קלפים- ברידג' והיא היתה מתרגשת לארח אותם. בכל פעם היא היתה מתקשרת לשאול אותי מה להכין לחברים, ואני הייתי מייעצת לה. בעקבות זיכרונות אלו בחרתי בכלי הסוכר שהיום בני יואב ומשפחתו משתמשים בו.

הזווית האישית

 יובל: היה מאוד כיף ללמוד על חייה של סבתא, ובעיקר להיות איתה יותר, ולהכיר דברים שלא ידעתי על המשפחה.