מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה בשנת 1951 בבוקרשט, עיר הבירה של רומניה. זה היה שנים בודדות לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, והמצב הכלכלי ברומניה היה די קשה. השלטון התחלף אבל עדיין היהודים חשו עוינות מצד השלטון.

ברומניה אני ומשפחתי גרנו בדירה של שלושה חדרים כשבכל חדר גרה משפחה אחרת והמטבחון וחדר האמבטיה היו משותפים לשלושת המשפחות. למזלי במשפחות השכנות היו אנשים נחמדים ללא ילדים ששימשו עבורי כסבים וסבתות.

כשהייתי בת שמונה וחצי עלינו לארץ ואני זוכרת את העלייה כתקופה קשה היות ולא ידעתי את השפה, הלבוש שלי היה שונה והכל היה חדש עבורי ועבור משפחתי. גם ההורים שלי לא ידעו עברית ולא הייתה להם עבודה.

יחד אתנו עלה גם סבא שלי וכשהוריי סוף סוף מצאו מקום עבודה הוא שמר עלי ועל אחותי התינוקת (נדיה). ההורים שלי עבדו ימים ארוכים מאוד, מהבוקר עד הערב.

ברומניה למדתי כיתה א' ו- ב' ובארץ עליתי לכיתה ד'. למזלי למדתי עברית די מהר והשתלבתי בחיי החברה של הכיתה ובהמשך גם היו לי חברות מהשכונה בה התגוררנו. במשך הרבה זמן שימשתי כפה להורים שלי שלא ידעו עברית וגם עזרתי בהרבה משימות בבית.

כבר כשהייתי בת 12 השתדלתי מאוד לעזור להוריי ועבדתי כשמרטפית לילדים קטנים בחופשות. בשעות אחר הצהריים וגם נתתי שיעורים פרטיים לילדים בכיתות הנמוכות. בגיל 18 הלכתי לצבא ומאוד נהניתי מהשירות הצבאי ומהתרומה למדינה.

בצבא הכרתי את בעלי, סבא ישראל, ובשנת 1972 התחתנו.

האירועים המרגשים בחיי היו לידת ילדיי, ליאור וליאת, ובתקופה מאוחרת יותר לידת נכדי המקסימים: עומר, טל, עמית, בן, שגב ונועם.

הזוית האישית

סבתא: נהנתי מאוד לעבוד עם שגב ולספר את סיפור העלייה שלי וקצת על מאורעות בחיי והעליתי גם זכרונות מילדותי.

שגב: מאוד נהניתי ללמוד על סבתא יותר ולדעתי הסיפור מרגש מאוד ויפה.