מאגר סיפורי מורשת

שמי שולה פלדמן, בתם של מנדל ואסתר שעלו מרומניה ארצה בשנת 1947. אימי הגיעה בעלייה הראשונה של עליית הנוער ואבי הגיע דרך איטליה עם הוריו. הוריי הכירו בארץ והתחתנו בשנת 1953. אני הבכורה נולדתי בבי"ח ביתר בחיפה בשנת 1956. בהמשך נולדו אחיי דרורית שקטנה ממני בארבע שנים ואחי מור שקטן ממני 11 שנה.

ילדותי מלאה בזיכרונות מהתקופה ההיא: אבי עבד בנמל, הוא הקים חנות שבה החזיק סחורות משובחות תוצרת חוץ, כמו גבינות, נקניקים, תמרוקים, יינות וכל טוב. אמי הייתה בלבוסטה אמיתית (בסלנג, מיידיש בּאלאבּאסטע משמעו בעל-הבית). אמי הייתה גם עקרת בית וגם עזרה בחנות. החיים היו פשוטים יותר ונינוחים יותר מאשר היום. כבת בכורה, היו לי מחויבויות רבות יותר מאשר לאחותי ואחי,כמו לשמור עליהם, לדאוג להם לארוחת צהריים כאשר אמי הייתה בחנות, לעזור במטלות הבית וחשוב לא פחות, לשמש דוגמא ומופת בהתנהגות טובה, אכפתית ומכבדת.

זיכרון משמעותי שתמיד אנצור בלבי: כאשר הייתי בת חמש, הגיע ארצה בן דודי רמי, מרומניה. רמי בן גילי, הצטרף אלי לגן ואני הייתי עבורו עוגן, הייתי עבורו חברת אמת, עוזרת ותומכת, מתורגמנית ומתווכת, לימדתי אותו את השפה ומהו "צבר" אמיתי. עד היום רמי ואני חברים טובים ודואגים להתראות לפחות פעם ברבעון.

עולמנו היה עשיר גם ללא הטלוויזיה, האינטרנט ופלאפונים, שיחקנו במשחקים פשוטים שהעשירו אותנו עד מאוד, כגון: גוגואים (גלעינים של משמש) שהפכנו למשרוקיות ולגולות, חוט עם כוסות שהעברנו בין המרפסות וכך דיברנו ואלו היו הטלפונים שלנו בזמנו, שחקנו בקלאס וקפצנו על חבל,שחקנו בחמש אבנים, מחבואים ותופסת, רקדנו ריקודי עם והלכנו לתנועה. בתנועה טילנו המון,הקמנו אוהלים ומחנאות, נהנינו מנופי הארץ הקסומה, פגשנו נוער מערים שונות איתם שמרנו על קשר בגלויות ומכתבים. הייתה לנו ילדות מאושרת.

כאשר הייתי בכיתה י"ב יצאתי עם חברים למסעדה לאכול חומוס, פתאום חטפתי מכה די חזקה בגבי, כשהסתובבתי הבנתי כי הבחור שישב מאחורי התמתח והמרפק שלו פגע בגבי. לאחר כמה רגעים התברר כי אותו בחור יפה תואר, אורי שמו, הוא אחד מהחבר'ה של בת דודתי, באותו הרגע שכחתי מהמכה והשאר הוא היסטוריה… כך קמה לה שושלת משפחת פלדמן המופלאה והאהובה שלי, שלשמחתי כמעט כולנו גרים בקרבה ומבלים וחווים את חיינו ביחד,פרט לביתי הצעירה, בעלה ונכדי  שבשנים האחרונות העתיקו את מגוריהם לפורטוגל.

תרשים משפחתי:

אורי ז"ל                                   שולה

רוית + עופר        גיא + מעין       רותם + שגיב

מאור                 עומר                      בר

עידן                  יובל

אלון                  עופרי

חנוכיה משפחתית שעוברת מדור לדור

הזוית האישית

שולה: הייתה לי חוויה לספר לנכד הבכור שלי את מה שקרה בילדות. נהניתי מההקשבה ההבנה והשאלות שבאו בעקבות זה.

מאור: היה לי מהנה מאוד ללמוד על העבר של סבתא שלי והיה לנו בזכות הסיפור הרבה זמן איכות.