מאגר סיפורי מורשת

שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, נולדה בפולין בעיר וורוצלב תינוקת בשם הלנה, להורים ניצולי השואה. בגיל 3 חודשים הלנה יחד עם כל משפחתה היגרה לארגנטינה, לעיר הבירה בואנוס איירס.

סבתא הלנה (שולה) למדה בשני בתי ספר שונים (ארגנטינאי ויהודי).

מגיל 13 הלנה השתתפה באופן פעיל בתנועת נוער ציונית, שם עברתה את שמה לשולמית. (כלם רצו להיות "צברים" ולהרגיש כמו בישראל). בתנועה שרו, רקדו ולמדו על ישראל דרך טיולים, הרצאות, סמינרים, קורסים למד"צים ומחנות.

כל הפעולות היו מכוונות כדי "לעשות עליה" ולהתיישב בארץ ישראל. בתנועה שולמית הכירה את אלברטו קרלוס שעיברת את שמו לקלמן. מגיל 17 הם חלמו "לעשות עליה" יחד.

ביוני 1967 פרצה בישראל מלחמת "ששת הימים" בה מדינת ישראל הייתה בסכנת קיום אך ניצחה בשישה ימים את צבאות ערב. שולה וקלמן מחליטים להקדים את עלייתם ומיד מתחתנים (כדי לאפשר לכל המשפחה להשתתף, לפני ששולה וקלמן יעלו ארצה).

באנייה, בדרך לארץ

סבתא שולה וסבא קלמן התחתנו ולמחרת הפליגו כמעט חודש עד שהגיעו לנמל חיפה. בהגיעם ארצה התיישבו בקיבוץ "נאות מרדכי" אשר בגליל.

הזוית האישית

סיפורה של סבתא שולה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר גרץ בתל אביב בסיוע המורה עופרה ארליך.