מאגר סיפורי מורשת

שמי רינה קרן. נולדתי ברוסיה בעיר ההיסטורית סנקט פטרבורג (בעבר היא נקראה לנינגרד), כשנולדתי, הוריי קראו לי רגינה (שם שהחלפתי כשעלינו ארצה). לאמי קוראים סופיה, לאבי יעקב ולאחי קוראים מיכאל. אמי נולדה ברוסיה, אבי נולד בפולין וכשהיה בן שבע עשרה ברח מפולין יחד עם אחיו עם פלישת הגרמנים, כך ניצלו חייהם. כל משפחתו נספתה בשואה.

הוריי רשמו אותי ללימודי בלט בגיל ארבע אבל לא הספקתי ללמוד הרבה כי עזבנו את רוסיה ועברנו לפולין למשך שנה ואחריה עלינו ארצה.

משפחתי הגרעינית

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1957, כשהייתי בת שש, עליתי ארצה עם הוריי, סבתי ואחי הגדול בן השתים עשרה. הגענו ארצה באונייה שנקראה "ירושלים". השעה הייתה שעת ערב והוסענו באוטובוסים דרומה לעבר באר שבע. הנוף שהתגלה היה שונה מאוד מהנופים העירוניים מהם באנו.

הגענו למעברה בבאר שבע , ועבור הוריי זה היה הלם תרבותי גדול ביותר.

תעודת עולה

.ילדותי בארץ

התחלתי את לימודי בכיתה א' בשכונת ד' בבאר שבע, למדתי שם עד כיתה ב'. הקליטה עבורי הייתה קלה ומהר מאוד קלטתי את השפה העברית ורכשתי חברים רבים.

הוריי החליטו לעזוב את באר שבע ועברנו להרצליה לשכונת נווה עמל. התקבלתי לבית ספר "גורדון" בכיתה ג' ומהר מאוד רכשתי חברות וחברים חדשים. תקופת הילדות בבית הספר מעלה אצלי זיכרונות נעימים הכרוכים בהשתתפות בחוגים בשעות אחר הצהריים שהתקיימו בבית הספר. זכור לי חוג תיאטרון בהובלת ליא קניג (שחקנית הבימה עד היום) וצבי שטולפר ז"ל (בעלה של ליא קניג), השתתפתי בחוג לריקודי עם, אהבתי מאוד לרקוד. בילינו הרבה בחוץ במשחקים שכללו ילדים רבים כמו: מחניים, מחבואים, משחקי גולות וקפיצה בחבל. הלכנו יחד לתנועת נוער, חלק הלכו לתנועת הנוער העובד והלומד וחלק לשומר הצעיר. אני הלכתי לנוער העובד. בימי שישי, כשהייתי בכיתה ח', קיימנו מסיבות סלוניות. שמרנו על כך בסוד כי באותם ימים לא נהוג היה שבני נוער שהולכים לתנועות נוער משתתפים במסיבות סלוניות.

כתלמידה הייתי שובבה מאוד ויחד עם חברותי הצקנו למחנך הכיתה – ולמרות זאת הייתי תלמידה טובה, היה לי חשוב להצליח בלימודים. סיימתי את בית הספר היסודי בכיתה ח' ועליתי לתיכון "ראשונים" בהרצליה. כשהייתי בכיתה י' יצאתי עם משלחת נוער לגרמניה, זו הייתה משלחת הנוער הראשונה שיצאה לגרמניה במסגרת שיתופי הפעולה בין ישראל לגרמניה.

היו הורים רבים שהיה להם קשה לאשר נסיעה זו בשל השואה הנוראה שעברה על היהודים ויחד, עם זאת, היום במבט לאחור אני מבינה שבהחלט זו הייתה החלטה נכונה לקרב בין בני הנוער בישראל וגרמניה. עד היום אני זוכרת נסיעה זו כחוויה חשובה בקשר שבין הנוער היהודי והגרמני.

בתיכון למדתי שנתיים (ט', י') ומשם עברתי לסמינר "בית ברל" בכפר סבא. סיימתי לימודי הוראה, בשנה האחרונה ללימודי בסמינר נישאתי לבן זוגי ולכן לא התגייסתי לצבא.

העבודה החינוכית ולימודי ההמשך

התחתנתי בגיל תשע עשרה וחצי, כיום זה גיל צעיר ביותר אך פעם היה מקובל. בסיום השנה האחרונה ללימודיי התחלתי את עבודתי החינוכית כמורה בבית ספר היסודי גורדון בית ספר בו הייתי תלמידה. בתחילת דרכי עבדתי במחיצת מורים שהיו מורי כשהייתי תלמידה. עד היום לא אשכח שמורה שהיה המחנך שלי אמר לי: "את לא נותנת לתלמידייך לעשות מה שעשית לי כתלמידה".

שנות עבודתי בבית הספר היסודי היוו את התשתית לעבודתי החינוכית בהמשך. כעבור שנים עברתי ללמד בחטיבת בן גוריון בהרצליה כמחנכת שכבת ז', ח', ט' ובהמשך כרכזת השכבה וכסגנית מנהל. היינו צוות מגובש, מקצועי, ששם לנגד עיניו לקדם את בני הנוער בתחום הלימודי, הרגשי והחברתי. מקפצה נוספת בעבודתי החינוכית הייתה ניהול בית ספר יסודי בעיר מודיעין.

במקביל לעבודתי החינוכית המשכתי את לימודי באוניברסיטה, סיימתי תואר ראשון בספרות וחינוך וקורס מנהלים באוניברסיטת תל אביב. לאחר שלושים וחמש שנות עבודה פרשתי לגמלאות והתחלתי להתנדב בארגון ויצו עד היום.

הזוית האישית

 סבתא רינה: נהניתי מאוד לשתף בזיכרונות שלי את נכדתי. בזיכרונות הילדות הנעורים והבגרות.

ליה: נהניתי מאוד לשמוע את סיפורה של סבתי וללמוד על עברה. ובנוסף, היה לי כיף בזמן המשותף עם סבתא שלי.