מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא רבתא שלומית לבית שבס

תכנית הקשר הרב דורי
התכנית בחט"ב שרת כפר סבא
סיפור חייה של שלומית לבית שבס

ילדותה של שולמית

אימא של סבתי אילנה, שולמית (מיטה), נולדה בשנת 1931 בעיר קובנה שבליטא. משפחתה הייתה אמידה מאוד. ביתם של שולמית היה בית יהודי והילדים למדו עברית משחר ילדותם ובקרו בגן עברי ובבית ספר עברי.

ביוני 1940 כבשו הרוסים את ליטא והחרימו את כל הנכסים של המשפחה כפי שעשו לכולם. ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא. הפשיסטים הליטאים ערכו פרעות ביהודים, רצחו ושדדו רבים מהם. בסוף אוגוסט רכזו הגרמנים את יהודי קובנה הגטו.

בגטו הם נלחמו על חייהם מידי יום. באוקטובר 1941 כל היהודים התאספו במיגרש. מפקד הגסטפו שלח שרירותי את המשפחות ימינה או שמאלה. הם נשלחו ימינה ועמדו שם עד הערב. אלה שנשלחו ימינה ניצלו ואלה שנשלחו שמאלה הועלו על משאיות לפורט ה-9 שהיה בית כלא ושם ירו בהם כל הלילה. פעמים רבות נאלצו להסתתר. שולמית הייתה מוכשרת מאוד והתחילה לעבוד בבית מלאכה בתפירה תוך שהיא משנה את גילה למבוגר יותר. מעשה זה הציל אותה באקציה של הילדים ב-27  במרץ 1944. האקציה האכזרית ביותר שידע הגטו. כ-1,800 תינוקות, ילדים וזקנים נרצחו בתוך פחות מ-48 שעות.

ביולי 1944 הפציצו הגרמנים את הגטו במטרה לחסל אותו. אבא של שולמית שעבד בבית מלאכה הצליח מבעוד מועד במו ידיו לבנות קיר כפול באחד הצריפים. כדי להינצל הסתתרה המשפחה עם עוד שתי משפחות במחבוא יומיים . כאשר הגרמנים הציתו את המבנים הם נמלטו לכיוון הגדר החיצונית שגבלה ביער. שמלתה של שולמית נתפסה בגדר והמשפחה נעלמה מעיניה. את רגעי הפחד האלה היא לא שכחה מעולם. האם תצליח להשתחרר במהירות? האם תמצא את הוריה ואחיה? בסופו של דבר הצליחה לשחרר את השמלה ומצאה את הוריה. בלילה הם חזרו לגטו השרוף והסתתרו במרתף שבו היו גוויות של אנשים. הם הסתתרו 24 שעות במרתף המצחין. בלילה עברו חיילים גרמנים עם כלבים וחפשו יהודים אבל הריח שבקע מהמרתף הבריח אותם. בבוקר הם עזבו את המרתף והסתתרו בשדה שיפון כשהם אוכלים את הגרגרים כדי לשרוד ברעב העצום שהיו. רק כשראו את הטנקים של הרוסים הם הבינו שחייהם נצלו. אבא של שלומית אמר: "מיר זענען געראטעוועט".

שולמית ואחיה מרק עלו לארץ בעלית הנוער. במסגרת זו הם נסעו ברכבות עד איטליה ושם חיכו לאנייה שתיקח אותם לישראל. באיטליה שולמית חלתה באנגינה קשה ואושפזה בבית החולים. האוניה מולדת  הגיע כדי לקחת את כל בני הנוער שחיכו לה. מארק אחיה של שולמית לקח אופנוע ונסע במהירות לבית החולים עם בגדים והגניב את שולמית . וכך עלו לארץ. הצרות לא תמו. כשהגיעו לחופי הארץ נצמדה לאוניה אוניה בריטית והם ונשלחו לקפריסין אחרי ארבעה חודשים הרשו האנגלים לצעירים וביניהם שולמית לעלות לארץ. אחיה נשאר שם עוד 10 חודשים.

עלייתה של שולמית לארץ

בגיל 15 הגיע שולמית פעם שנייה לארץ ונפגשה עם הוריה שעלו עם סרטיפיקט שקבלו בצרפת, וחיכו בארץ בדירה שהיתה ברשותם עד שהמשפחה התאחדה מחדש. שולמית למדה בגמנסיה הרצליה.

המשפחה הוקמה

בגיל 18 התחתנה עם וולטר ספיר ונולדו להם שתי בנות אילנה סבתא שלי וליאורה דודתה של אמי. שולמית שתמימותה נלקחה ממנה בילדותה, שמרה על התמימות של ילדיה ונכדיה וביניהם גם אמי קרן, מכל משמר. את כולם עטפה באהבה. היא הייתה עוגן שידע להקשיב ולהשיא עצות טובות ומילים רכות, התקווה מעולם לא עזבה אותה והיא הייתה אדם אופטימי.

שולמית נפטרה בגיל 78 לאחר מאבק של חמש שנים במחלת הסרטן.

הזוית האישית

יואב קפויה: חשוב שנמשיך ללמוד על המשפחה גם מהדורות הישנים

מילון

אנגינה
דלקת בגרון

ציטוטים

”מעלתה של התקווה היא בהתכוונותה של הנשמה לתמורה שאחריה היא תהיה כולה אהבה.“

הקשר הרב דורי