מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא פרח

אני וסבתא פרח
סבתא שהייתה שלוש בגן שעשועים בחדרה.
ילדות בין האקליפטוסים של חדרה

סבתא פרח נולדה בחדרה בשנת 1954, בבית החולים שהיה רק בית יולדות בשיכון ברנדס. כאשר סבתא נולדה הרופא שאל את אמה יוטה, ״מה השם של התינוקת?״ ותשובתה הייתה: בלומה, על שם סבתא שלה. הרופא אמר לה שבארץ ישראל נותנים לתינוקות שמות עבריים ולכן הוא מציע לתת לתינוקת את השם פרחיה כי פרוש השם בלומה ביידיש הוא פרח- פריחה. כך קראו לסבתא שלי עד גיל 14 ואז החליטה סבתא לשנות את שמה לפרח. סבתא למדה בבית ספר יסודי צפרירים עד כיתה ח' בחדרה.

ההורים של סבתא (סבתא רבתא שלי יוטה וסבא רבא שלי יוסי) עלו בשנת 1949 לאחר השואה מרומניה לישראל. אז הייתה עלייה גדולה מרומניה ובנו עבור העולים מחנות מאוהלים. אחר כך העבירו אותם לאולמות גדולים וארוכים שבהם גרו כמה משפחות. את המשפחה של סבתא לקחו למחנה עולים בחדרה. ההורים של סבתא דיברו ביניהם רומנית ועם סבתא שלי ואחיה איציק דיברו בעברית כי האמינו שבישראל צריך לדבר עברית. סבתא שלי דיברה עם סבתא שלה יידיש כי היה לה קשה ללמוד עברית.

שכסבתא הייתה בת 14 הוריה עברו לגור בערד כי אבא שלה היה חולה באסמה. לאחר שסבתא סיימה את הלימודים בתיכון, היא התגייסה לצבא והייתה מכי"ת (מדריכת טירונות). סבא יעקב גר עם המשפחה שלו בערד. סבתא הכירה את סבא יעקב במלחמת יום כיפור כאשר הוא לקח אותה לבסיס שבו שירתה.

הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים: גיא, רע (אבא שלי) ומעיין. סבתא וסבא עברו לחולון ושם אבא שלי נולד. כשאבא שלי היה בן שנתיים הם חזרו לגור בערד ליד כל המשפחה: הסבים והסבתות, הדודים והדודות. סבתא הייתה מורה וסבא עבד במשרד הביטחון. סבא וסבתא שלי יצאו לשליחות בהונגריה מטעם המדינה. סבא היה קב"ט השגרירות בבודפשט וסבתא הייתה מזכירה בשגרירות.

סבתא סיפרה לי על משחקי הילדות שלה שהם שונים מהמשחקים של היום. כשסבתא הייתה קטנה הם שיחקו בעיקר מחוץ לבית עם חברים. הם למדו כל יום עד השעה 12:00 בצהריים ומאז היו פנויים ויכלו לשחק ביחד כל אחר הצהריים. לא היו להם מחשבים, טלפונים ניידים ולא טלוויזיה. הם נפגשו כל יום אחרי ארוחת הצהריים בשכונה ליד עמוד החשמל ושיחקו ביחד משחקי חברה למשל: אצבע שחורה, עמודו, דג מלוח, ים-יבשה, מחניים, חמש אבנים. המשחק האהוב על סבתא היה שלושה מקלות.

ליד השכונה שסבתא גרה בה היו שדות וגידלו בשדות אבטיחים, תירס וירקות. כמעט כל יום הילדים יצאו לשדות או ליער חדרה המקסים שגדלו בו עצי אקליפטוס גבוהים ופרחו בו צבעונים וכלניות. בשבתות הם היו הולכים לכיוון הים ובדרך לים היה מקום שקראו לו "ביצת עתה". מאז שסבתא הייתה קטנה היא תמיד אהבה לטייל בטבע. הכי כיף היה להיכנס למקשת האבטיחים שהייתה ממש ליד הבית בשכונה, לקחת אבטיחים בלי רשות ולאכול בשדה. בשכונה היה קיוסק שבו סבתא וחבריה קנו גזוז או ממתק. לסבתא תמיד היו הרבה חברים ועד היום היא שומרת על קשר עם החברים מבית ספר יסודי.

הזוית האישית

סתיו: למדתי על סבתא הרבה דברים ועל הוריה ועל הסבים והסבתות שלה. ועכשיו אני מכירה יותר טוב את המשפחה המורחבת שלי.

סבתא פרח: נהניתי מאד מהעבודה עם סתיו המדהימה שלי. חגגנו יחד את זמן האיכות שלנו ושמחתי לשתף אותה בסיפורי ילדותי ומשפחתי ובעיקר ללמד אותה יידיש – שפה שנהגתי לדבר עם סבתא שלי.

מילון

מחנה עולים
מחנה עולים היה מקום יישוב זמני של העולים החדשים שהגיעו בשנים הראשונות של ארץ ישראל.

ייִדִישׁ
ייִדִישׁ או אִידִית (גם אִידִישׁ; כנראה קיצור של ייִדיש-דײַטש - "יהודית-גרמנית") היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות אך נכתבת באותיות האלפבית העברי. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ההורים של סבתא דיברו עם ילדיהם בעברית כי האמינו שבישראל צריך לדבר עברית“

הקשר הרב דורי