מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי עידית פריזנט, נולדה ב 1962 בטורקיה כשהוריה היו בשליחות, השלישית מבין ארבעה אחים.

כשבגרה, המשפחה חזרה לארץ,  ואחרי כמה שנים עברה עם הוריה לאירלנד, כשהוריה היו  בשליחות נוספת. אחרי זמן מה היא שבה ארצה, אבל היא המשיכה להיות בקשר עם חברות מהכיתה שלה באירלנד, ועד היום היא שומרת איתן על קשר.

בארץ, היא התחילה ללמוד באולפנה בכפר פינס. באולפנה לומדות הבנות מקצועות יהדות עם מקצועות חול, במטרה לסיים את התיכון עם תעודת בגרות, אך גם עם הישגים בתחום הרוחני, מידות טובות, ואהבת התורה, העם והארץ. האולפנות שמות להן למטרה, לתגבר את התלמידות בשיעורים נוספים ובפעילויות חברתיות. ברבות מהאולפנות פועלת פנימייה חלקית, או מלאה. ואחר כך עברה לשירות לאומי. שירות לאומי או שירות אזרחי משמש לרוב כשירות תחליפי לשירות צבאי נעשה לרוב במסגרות חינוכיות, רפואיות או בפעילויות רווחה. מסגרות שירות כדוגמת זו קיימות במדינות שונות בעולם ובפרט בישראל. ויקיפדיה.

סבתא הכירה את סבא שלי דרך חברה מהאוניברסיטה שחשבה שהם מתאימים. הילד הראשון שלה נולד שהיא הייתה בתשרים ושתיים, היום יש לה שבעה ילדים.

הנכדה הראשונה שלה נולדה שהיא הייתה בת ארבעים ושבע, וכיום יש לה תשעה נכדים. כיום סבתי עובדת כמפקחת מעונות, ויש לה שני ציטוטים שהיא הולכת איתם והם: "לא להשאיר דברים בלב"  ו"לעשות טוב לאדם אחר זה אף פעם לא מזיק"

סבתי עידית מאוד אוהבת לאפות והיא אלופת עוגות השמרים

סבא וסבתא ביום חתונתם

סבתא ואני בסטודיו לקרמיקה של סבתא

                                                                              סבתי עידית 

הזווית האישית

סבתא עידית והנכדה תהל השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר משגב, בעצמון שגב, בשנת תשפ"א.