מאגר סיפורי מורשת

סבתא סופי נולדה בשנת 1942 בעיר הובלי, שמה כשנולדה היה ציפורה ושינו את שמה לסופיה. סבתא נולדה למשפחה שהיו בה בנוסף אליה שבע אחיות ושלושה אחים. להורים של סבתא סופי קראו אברהם ורות, שמות האחים והאחיות: אסתר, ירושה, דיאנה, רחל, שלמה, נורה, דוד, דני, לאה ובת שבע. הם גרו בבית בן שלושה חדרים לכל המשפחה.

משחקים בילדות בהודו

בשנים שסבתא סופי הייתה צעירה הם שיחקו במשחקים שחלקם משוחקים עד היום: חמש אבנים, קרם בורד (משחק לוח הודי) , סולמות ונחשים, ארבע תחנות, קלאס, וקלפים.

הוראות המשחק ההודי קארם בורד: ניתן לשחק 2 או 4 משתתפים, במשחק יש תשע דסקיות בצבע שחור, תשע בצבע עץ ועוד דסקית אדומה. ישנה דיסקית נוספת גדולה שבעזרת משחקים. מסדרים את הדסקיות בצורת עיגול סביב מרכז הלוח, שבמרכז מונחת הדיסקית האדומה. הסידור מבוצע כשליד כל דיסקית מונחת דיסקית בצבע אחר שחור או עץ. המשחק משוחק ע"י אצבעות הידים. המטרה של המשחק היא להכניס את כל הדסקיות כולל הדיסקית האדומה. את הדיסקית האדומה ניתן להכניס רק לאחר מספר סיבובי משחק שבו הצלחת להכניס לפחות שלוש דסקיות שלך. לאחר הכנסת הדסקית האדומה השחקן חייב להכניס עוד דיסקית בצבע שלו. אם הוא לא הכניס הדסקית האדומה חוזרת ללוח. אם כן הכניס את דיסקית המשחק, השחקן מחויב להחזיר דיסקית שלו ללוח המשחק.

מזון בהודו

הקושי במציאת שחיטה כשרה ליווה את משפחתה של סבתא סופיה. כדי לשמור על הכשרות על פי התורה, יהודי הודו היו צמחונים ואכלו רק ירקות פירות ודגים. שמות הירקות שעד היום הם אוכלים: גאור (GAWAR), דאבל ביי (WHITE KIDNEY BEANS), וואל (VAAL), קארלי (מלון מר), דודיה (דלעת הודית), מאטי (חילבה), פראול (PARVOL) ובהנדי (Indian Okra (Bhindi).

חגים

בשנות החמישים עלו למדינה הדודה של סבתא (אחות של אבא של סבתא). הם התיישבו במושב מצליח ברמלה וגידלו ירקות הודים עבור בני העדה, עד היום בני הדודים של סבתא מגדלים את הירקות. בחג החנוכה בעת הדלקת נרות החנוכיה עשו שימוש בשמן זית ופתיליות. בחג הפסח לא היו אוכלים לחם או עושים שימוש בקמח, יהודי הודו אכלו קטניות ועשו לחם מקמח אורז.

סבתא סופי נישאה בשנת 1963 עם סבא יעקב. ההיכרות בניהם נעשה על ידי חברים. החתונה נערכה בעיר מומבאי בבית הכנסת "מגן חסידים". לסבתא וסבא נולדו ארבעה ילדים, שלושה בהודו ואחת בישראל: רובי, יואל, ציון ויונית.

לאחר הנישואין סבתא עברה להתגורר עם סבא יעקב ומשפחתו בעיר הובלי. שם בעיר הובלי הם גרו בבית פרטי עם שני קומות. השכנים שגרו לידם היו הינדים נוצרים ומוסלמים ותמיד הייתה עזרה הדדית ושיתוף בין כל השכנים, הם תמיד הוזמנו כדי לחגוג איתם. לאבא של סבא יעקב הייתה חנות מכולת בהובלי, אך בשנת 1972 המשפחה החליטה לעלות לאחר שרוב המשפחה המורחבת כבר עלתה לארץ.

העלייה לארץ

בחודש אוקטובר שנת 1972 המשפחה עלתה לארץ. באותם זמנים לא היו קשרים דיפלומטים בין ישראל להודו וכל מי שעלה לארץ נדרש לותר על האזרחות ההודית שלו. העלייה לארץ נעשתה ממניעים ציונים ולא בגלל מצב כלכלי או חשש ממצב בטחוני אישי, בהודו לא הייתה אנטישמיות נגד היהודים וכל הדתות חיו שם בהרמוניה וכל אחד כיבד את הדת של האחר. העלייה למדינת ישראל התאפשרה בעזרת הסוכנות היהודית שריכזה ותיאמה את כל המסע לישראל. כשהמשפחה עלתה לא היה ניתן לקחת את כל תכולת הבית, לכן נאלצו לקחת רק בגדים וכלי מטבח ועוד מספר פריטים קטנים. בין הפרטים שהמשפחה החליטה להביא איתה לארץ היה משחק לוח ששיחקו בו בהודו ונקרא "קרם בורד" (הוראות למשחק נמצאות בחלקו הראשון של הסיפור).

בזמן העלייה לא היו טיסות ישירות לישראל לכן היה צריך לטוס דרך מדינה שלישית. המדינה השלישית הייתה איראן, שבאותם זמנים היו קשרים בינה לבין ישראל. עקב כך המשפחה וכל מי שעלה אז מהודו הצטרך להישאר לילה אחד באיראן בעיר טהרן. לאחר ההגעה לארץ לשדה התעופה לוד (בן גוריון) רצו לשלוח את המשפחה לעיירה אופקים, אך סבא ואבא שלו התנגדו כי רוב המשפחה התגוררה באיזור חיפה וחלק במרכז. לאחר דין ודברים עם הפקידים, המשפחה נשלחה לעיר קריית ביאליק. באותם זמנים המדינה החזיקה במלאי דירות עבור העולים החדשים והמשפחה קיבלה שתי דירות: אחת להורים של סבא והשנייה למשפחה של סבתא סופיה וסבא יעקב ז"ל.

בשנים הראשונות, עקב גילם הצעיר של הילדים, סבתא סופי הייתה עקרת בית. לאחר התבגרות הילדים סבתא יצאה לעבוד ובעבודה האחרונה שלה עבדה בחברת אגד.

הזוית האישית

יובל: היה לי מאוד כיף להכיר את המשפחה שלי ולתעד את הסיפור של סבתא על החיים בהודו העליה לישראל. גם היה לי כיף לעשות את העבודה בעזרתו של אבי.