מאגר סיפורי מורשת

סבתא נולדה במרוקו, בעיר קזבלקנקה בשנת 1937, היא גרה בגטו יהודי, ולמדה בבית הספר "אליאנס" הישראלי.

בבית של סבתא מרגלית היו 2 חדרים ומטבח והיו מכבסים שם בידיים בפרוזדור. בכל מקום שגרו בו יהודים היה בית כנסת קרוב. היא גם גרה בשכונה יהודית, הם שחקו ברחוב ובבית הספר בחבל ובמחבואים.

לאבא קראו דוד ולאימא סימי, הם היו גרושים, אימא עבדה אצל הצרפתיים בניקיון ואבא היה חשמלאי. סבתא גרה עם אימא, אימא פינקה אותה מאוד אבל סבתא רוב הזמן הייתה עצובה כי היא רצתה עוד אחים ולא להיות בת יחידה, היא קנאה בילדים עם אחים ואחיות.

סבתא הייתה מאזינה למוסיקה הצרפתית ורקדה וואלס, טאנגו וסמבה. היא הייתה מקשיבה ללהקות הזמרים: שרל תרנה, ז'אק בראל, שרל אזאנבור, אדית פיאף ועוד… סבתא אהבה מאוד את השירים: פדאם פדאם, לבואם, נטלי ועוד…

כדי לתקשר אחד עם השני היו שולחים גלויות, מברקים או מכתבים.

בזמן הפנוי של סבתא היא הייתה אוהבת לטייל בעיר, ללכת לסרט בקולנוע, ללכת לבית קפה או לקרוא ספרים.

לבת המצווה של סבתא הוזמנו: המשפחה, החברים והכיתה. המסיבה הייתה בבית של סבתא ואימא שלה ארגנה את המסיבה שתהיה גדולה ושמחה. במסיבה היו: ריקודים, אוכל טעים והרבה כייף!

סבא (בעלה של סבתא מרגלית) היה בארץ ישראל כמה שנים, חזר למרוקו, סבתא הייתה חברה של אחותו של סבא וכך הכירה את סבא במרוקו.

בשנת 56, סבתא התחתנה ועלתה לארץ ישראל ממרוקו עם המשפחה של סבא למושב ברק, סבא ידע כבר את השפה העברית כי הוא כבר היה בארץ וסבתא למדה ממנו. העלייה לארץ הייתה קשה כי אמרו להם שהם צריכים להביא רק מזוודות ולהגיד שהם הולכים לביקור בצרפת כי סגרו את העליות. אחר כך, שמו אותם במרתף עד מארסי. במארסי לקחו אותם למחנה ומשם הם שטו באונייה עד חיפה.

סבא וסבתא עברו מחיים אחרים לחיים שלא הכירו, הם התיישבו במושב ברק. לא היה במושב חשמל והיה בשר פעם בחודש ואוכל היה בקופסאות שימורים, הם עבדו בלול ואכלו הרבה ביצים.

לאחר שנים סבתא עברה לגור במושב רמות מאיר. נולדו לה ארבעה ילדים.

כיום היא גרה במושב ואנו הולכים לבקר אותה בכל שבת. הנכדים והילדים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.