מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא מלכה חביה

החתונה של סבתא מלכה ושל סבא יהושע
סבתא מלכה וסבא יהושע בילדותם
ילדות, צבא, משפחה וסבא רבא משה

שמה של סבתי הוא מלכה חביה. בילדותה שם משפחתה היה רזניק. היא נולדה בתאריך 2.4.1950 וכשהייתה ילדה היא גרה בפתח תקווה. היום סבתא גרה ברעננה. להוריה קראו משה ושושנה, לשניהם יש סיפור חיים מעניין מאוד: משה אביה של סבתי היה ניצול שואה שברח מהגרמנים לבדו ועזב את משפחתו המורחבת. לעומת זאת אימא שלה עבדה בפרדס (בקטיף תפוזים). אפרופו פרדס, שם אביה ואמה של סבתא שלי נפגשו לראשונה. לסבתי יש שלושה ילדים: שתי בנות ובן והיא נוהגת לקרוא להם "המתנות שלה". לילדיה קוראים מירית, הבכורה. אסף הוא הכי קטן ואושרת ילדת הסנדוויץ', ובמקרה זאת אימא שלי (יעלי). הגילאים שלהם הם: אושרת בת 46 מירית בת 51 ואסף בן 44 . סבתא מלכה עבדה כרואת חשבון 41 שנים יחד עם אבא שלי.

זה הרקע של סבתא שלי ואני הכי אוהבת אותה בעולם.

ילדות

סבתי הבכורה מבין חמישה אחים. יש לה עוד שלוש אחיות ואח. כבת בכורה הייתה לה אחריות רבה על ניהול הבית ואחיה. כשהייתה בת שתיים עשרה נולדה לה אחות קטנה בשם ישראלה, וסבתי הייתה אחראית עליה. היא טיפלה בה, גידלה אותה ולקחה אותה איתה לכל מקום. כשהייתה בת עשר, הוריה נסעו לבית הבראה וסבתי הייתה אחראית על שלושת האחים שלה: היא הכינה להם אוכל, ארגנה אותם לבית הספר, המציאה להם מאכלים. היא סיפרה לי איך היא הכינה להם את האוכל, באילו שיטות לדוגמה : ביצים קשות ממולאות..

בגיל 14 החלה לעבוד במפעל חוטים, היא עזבה את בית הספר כדי לפרנס את המשפחה שלה. מכיון שאביה חלה והיה נכה רדיפות הנאצים (הוא היה ניצול שואה), היה עליה לפרנס את המשפחה ומהכסף שהרוויחה במפעל, קנתה להוריה ולמשפחתה בית.

בצעירותה אהבה לסרוג, והייתה פעילה בתנועת "השומר הצעיר". סבתי מספרת שבאחד מן הימים הייתה אצל חברה שאמה הייתה ניצולת שואה, והיא שמעה אותה מדברת על תשלומי פיצוי מהגרמנים והתעניינה מדוע אביה לא מקבל כאלה. היא ביקשה טפסים והכריחה את אבא שלה למסור לה את כל הפרטים שלו, היא מילאה את הטפסים עבורו, ובזכותה קיבל אבא שלה רנטה. בכסף שבזכותה קיבל אביה מהגרמנים, הוא רכש לעצמו מכשור לבית שהקל עליו מאוד.

צבא

בגיל 18.5 התחתנה סבתי עם סבא שלי, ולכן לא שירתה בצבא. מכיוון שסבא וסבתא שלי התחתנו, סבי פחד על סבתא וחשש שתמצא מישהו אחר במקומו. סבתא שלי החליטה להקשיב לו ולא שירתה בצבא. עד היום סבתי מצטערת על שלא זכתה לטעום מהחוויה בצבא, ואפילו אמרה "תתנו לי רק להיות בטירונות ואני אסתפק בזה", אך ללא הועיל.

חתונה

סבתא שלי כאמור התחתנה בגיל 18.5 וסבא שלי היה בן 20. אחרי חתונתם, החלה סבתא ללמוד פקידות, בגרויות, ייעוץ מס וראיית חשבון. כעבור שנה נולדה בתם הראשונה מירית. לאחר מכן עבדה במטווחים, אך הפסיקה לעבוד בזה מכיוון שזה דרש ממנה לא להיות יום שלם בבית, והיה עליה לחזור מוקדם כדי לטפל בבת שלה. לאחר מכן סבתי קנתה דירה במעט הכסף שהיה לה, והיו לא מעט לחצים כלכליים אך היא תמיד אמרה שהייתה מאוד מאושרת ושמחה מהחיים, מהבת מירית שנולדה לה ומהדירה שקנתה.

אחרי לידתה של מירית לסבתי היו לידות כושלות רבות, וכדי ללדת ילד נוסף היא הייתה במשך תשעה חודשים בשמירת הריון, ובסופו של דבר נולדה אימא שלי – אושרת. כעבור שנתיים נולד לה ילד נוסף – אסף, היא אמרה שהייתה האישה הכי מאושרת בעולם עם ילדיה.

סבתי התנדבה בעבר בויצ"ו – תנועת נשים למען נשים מוכות ונשים במצוקה, ועד לפני כמה שנים התנדבה בבית לוינשטיין. בגיל 22 החלה לעבוד כרואת חשבון, ודי מזמן יצאה לפנסייה.

סיפור משמעותי

אבא של סבתא שלי מצד אימא, משה רזניק ז"ל, היה ניצול שואה. אין לו תעודת לידה ותאריך לידתו לא ידוע אך הוא נולד בפסח. הוא נולד בפולין וגדל במשפחה דתית של 12 אחים ואחיות, מתוכם הוא היחיד שניצל מהשואה. סבתי מספרת שכל חייו האמין שיזכה לפגוש מישהו ממשפחתו שניצל כמוהו אך הוא לא זכה לכך בחייו.

הכל התחיל כשראה אנשים מושכים בזקן של סבא שלו ולוקחים אותו איתם בכוח ואלימות, הוא קרא לאחים שלו ולהוריו שיברחו איתו, אך כולם סירבו ולא האמינו שעליהם לברוח, ולא ראו את העתיד לבוא. הוא ברח לבד בהיותו בן 12 . הוא לא אהב לדבר על ילדותו ועל בריחתו מפולין, והרבה מאוד פרטים וסיפורים נשארו איתו ולא עברו הלאה. מקצת הדברים שהצליחו לדלות ממנו מסופרים כאן. בזמן שסבא רבא משה ברח והסתתר, אימצה אותו אישה פולנייה והחביאה אותו בעליית הגג שלה לתקופה לא קצרה. כשהלשינו עליה, מיהרה להחביא אותו בערימת בקש, כשהגרמנים נכנסו לביתה לחפשו, הם חיפשו עם קלשונים בערימות הקש אך למזלו לא מצאו אותו.

לאחר המקרה האישה אמרה לסבי שהוא לא יכול להתחבא בביתה יותר, והוא החל לברוח עם קבוצות רבות ועבר בין ארצות שונות באירופה. לכל מקום ליווה אותו כלב קטן שמצא במהלך דרכו, הכלב מאוד אהב את סבי ושימש לו כחבר. כשהגיע לים ורצה לברוח בסירה, האנשים שהיו על הסירה לא הסכימו שיעלה אותו איתם לסירה מפאת חוסר מקום, הם העדיפו להעלות עוד אנשים ולא חיות, וסבי השאיר את כלבו על החוף ששחה כל הדרך וטבע.

כשהגיע לאיטליה, הוחבא במנזר כלשהו לא ידוע. לפני שמונה שנים סבתי הייתה בטיול באיטליה והייתה במנזר מסוים. איש בן 90 סיפר לה שהוא החביא במנזר הזה יהודים בתקופת השואה. סבתי שאלה אם יש לו מזכרות כלשהן, והוא הראה לה לוח ענק עם החתימות של היהודים ששהו שם זמן רב. החתימות היו מחוקות ולא ברורות. סבתי מספרת שבתחושתה, היא הרגישה שזה היה המנזר שבו אבא שלה התחבא.

מה משמח את סבתא

סבתא שלי מאז ומתמיד אמרה שהדבר שהכי משמח אותה זה משפחתה ותמיד כ לכך חשוב לה שנהיה ביחד ובקשר טוב. אני גם מתארת לעצמי שבעלה –סבא שלי, משמח אותה, ואני יודעת שהדבר שהוא הכי טוב בו זה להצחיק אותה.

היא מאושרת לשמוע שלכולם טוב והם שמחים בריאים ומאושרים.

הזוית האישית

יעלי: נהניתי מאוד לעשות את העבודה על סבתא שלי ובכלל לדבר עם סבתא שלי, אני חושבת שהתכנית קירבה בינינו. לשתינו כיף לדבר אחת עם השנייה. לי באופן אישי כיף מאוד לשמוע דברים על סבתא שלי וללמוד על העבר שלה והמשפחה שלנו.

סבתא: מאוד שמחתי שהיית זקוקה לי וזה עשה לי טוב בלב שדיברת איתי.

מילון

מלכה
שליטה\אשת המלך

רנטה
קצבה חודשית, פנסיה או קצבה מהסכם השילומים עם גרמניה. (מילוג)

ציטוטים

”סבתי מאושרת לשמוע שלכולם טוב והם שמחים בריאים ומאושרים“

הקשר הרב דורי