מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, לאה לייזר נולדה ברומניה ב- 23.12.1949 בעיר פיאטרה  ניאמץ, שברומניה, בשם ליאה חסקלוביץ.

סבתי נולדה אחרי מלחמת העולם השנייה, להורים ניצולי שואה, שהיו במחנות עבודה, ויצאו בנס (בגלל המקצוע של סבא רבא שלי אביה של סבתי רופא שיניים שטיפל בקצינים הנאצים והרומנים).

הנאצים והרומנים לקחו להם את כל הרכוש, כולל בתים, מסעדות וחנויות, והם נותרו חסרי כל.

הרוסים שיחררו את רומניה מהצבא הנאצי בשנת 1944.בהמשך עלתה לשלטון המפלגה הקומוניסטית, והמצב הכלכלי והחברתי (במיוחד ליהודים) לא השתנה לטובה.

בשנות ה-50 סבתי ומשפחתה רצו לעלות לארץ ישראל, אבל בגלל המקצוע של סבא רבא שלי, כרופא שיניים, השלטונות לא אישרו להם לצאת מרומניה, ולכן הם נאלצו להישאר. עד 1964. כשקיבלו אישור לעלות לישראל, משפחתי שמחה מאוד כי  חלק ממשפחתם כבר עלו לפניהם, והתגוררו בעכו וחיפה. ובנוסף הם  רצו מאוד לעלות לארץ של יהודים. הם יצאו בטיסה לווינה והתגוררו שלושה שבועות, במחנה עולים.

כל העולים היו במחנה אחד, והיתה צפיפות רבה, ובנוסף לא היה להם כסף. מוינה הם יצאו עם רכבת לנפולי ,שבאיטליה, ושם נשארו כשבועיים. לאחר מכן עלו לאוניה, והפליגו לישראל לנמל חיפה. משם שלחו את סבתי ואת משפחתה לבית שאן שם התגוררו עד 1969.

הם קיבלו דירה בשכירות, ואת המוצרים הבסיסיים, אך למרות זאת הייתה קליטה קשה, הם התמודדו עם מדינה חדשה, שפה שונה, מצב כלכלי גרוע, ללא משאבים כלכליים וקושי למצוא מקומות עבודה.

הזווית האישית

הראל – היה לנו ממש כיף ביחד, ולמדתי דברים חדשים מסיפור חייה של סבתא שלי. ואני והיא רוצים לאחל אחד לשני, בריאות, שתמשיך להיות סבתא עם לב טוב.