מאגר סיפורי מורשת

שמי יונתן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני תעד את סבתא שלי יבגניה.

סבתא נולדה בשנת 1940 באוקראינה בעיר קריבוי רוג למשפחה יהודית. לאמה קראו מניה ולאביה קראו וולקו. כשסבתא הייתה בת חצי שנה, ברית המועצות הצטרפה למלחמת העולם השנייה ואביה התגייס לצבא וכמעט מיד נהרג. כשפרצה המלחמה, אימא של סבתא לקחה אותה ואת אחותה רעיה בת השנתיים יחד עם הוריה והאחיות שלה, הם ברחו לקווקז, שם היו עד תום המלחמה.

סבתא גדלה בבית חילוני, אמנם הם אכלו מאכלים יהודיים מסורתיים כגון מצות, גפילטע פיש וכדומה, הם לא נתנו לכך חשיבות דתית מיוחדת. סבתא מאוד אהבה את הדודים/דודות שלה וגם את בנות הדודים/דודות. סבתא למדה בבית ספר מספר 4, בברה"מ לא היו לבתי ספר שמות, רק מספרים.

בבית ספר תיכון למדו דברים שונים ולא היו מגמות, לכן כולם למדו הכל. סבתא אהבה לקרוא. סבתא לא אהבה חשבון אבל כן אהבה אנגלית. הייתה לה תלבושת בית ספר, שמלה חומה וסינר שחור (סינר לבן מהודר בחגים). לא היו להם טיולים אבל הם כן חגגו את נובי גוד.

שנות העשרים של סבתא היו 1969-1960

סבתא אהבה זמר ידוע בברית המועצות באותה תקופה בשם לאוניד אוטוסוב. באותה תקופה עוד לא הייתה להם טלוויזיה, אז הם נהגו להקשיב לרדיו, באותה תקופה היה אפשר להקשיב למוזיקה ולהקשיב להופעות ברדיו. סבתא נהגה ללכת עם חברותיה להצגות וקונצרטים. טלפון קווי לא היה נפוץ באותה תקופה ברוב הבתים אז אנשים כתבו מכתבים ושלחו גלויות אחד לשני, ואם היה צריך להודיע משהו למישהו במהירות היו שולחים מברק. אופי היחסים בין ההורים לילדיהם היה שונה בין משפחה למשפחה. בהרבה משפחות לא היו אבות כי הם לא חזרו מהמלחמה.

סבתא הכירה את סבא כאשר עבדו יחד במפעל, סבא לא היה יהודי. הם התחתנו בגיל 25 ונולדו להם שני ילדים. סבתא עלתה לארץ בשנת 2001 אחרי שסבא נפטר, היא עלתה בעקבות ההורים שלי. היא הגיעה במטוס וגרה בנתניה עד סוף חייה.

הזוית האישית

יונתן הנכד המתעד: היה מעניין ללמוד דברים חדשים על סבתא.